ואזה, דוד

דוד, בן חתון וסלים, נולד בשנת תש"ו (1946), בעירק ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"י (1950). הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי במגדיאל, שם השתקעה משפחתו, אך כשהיה בן שמונה עבר לקיבוץ עין-חרוד מאוחד ושם סיים את חוק לימודיו. דוד הגיע לקיבוץ עין-חרוד יחד עם ארבעה מאחיו ועד מהרה נקלט בקרב ילדי הקיבוץ והיה לאחד מן החבורה. הוא קנה לו הרגלים והליכות של בן קיבוץ ולא ניכר בו שהגיע מארץ זרה ומישוב עירוני. בנעוריו היה הרוח החיה בחברת הילדים בקיבוץ, ראש וראשון לתעלולים, למשחקים ולמעשי השובבות של הנערים. עם זאת נתגלו בו תכונות שהעידו על אצילות נפש, יושר ונאמנות. הוא השתלב בעבודה בקיבוץ, היה חרוץ ובעל מרץ בלתי נדלה. הוא התנדב לכל משימה מיוחדת וכל מרכזי-הענפים בקשו שיעבוד במחיצתם. הוא היה המהיר והזריז שבין העובדים, הצטיין בקטיף הפרי ונטל חלק בחריש ובקטיף הכותנה. אך יותר מכל, הקדיש זמן ומאמץ לטיפוח ענף המדגה, שבו עבד תקופה ארוכה, שלדעת רבים הייתה התקופה היפה בחייו. יומו החל בשעות הבוקר המוקדמות ונמשך עד לשעות המאוחרות של הלילה. הוא עבד בכל מזג אוויר ולא נרתע מהתנאים הקשים ומשעות העבודה הארוכות. דוד עמד במרכז חיי החברה בקיבוץ, תכנן וארגן פעילות תרבותית וחברתית והיה שותף לפעילות החינוכית, כמדריך נערץ על חניכיו הצעירים. דוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1964 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתתף בקורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. הוא סיים קורס מפקדי כיתות ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס קציני חיל הרגלים בבית-הספר לקצינים של צה"ל, והוענקה לו דרגת סגן-משנה. דוד, שהתקשה בתחילה להסתגל למשמעת הצבאית, הפך להיות קצין אחראי, שהקפיד על ביצוע מושלם וקפדני של הפקודות ועל כל כללי המשמעת הצבאית. הוא שירת כמפקד מחלקת צנחנים ובמסגרת תפקידו הועלה לדרגת סגן. בתחילת מאי 1967 שוחרר דוד מהשירות הסדיר והוצב ליחידת צנחני מילואים. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ועמה לחם במלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. דוד חיפש אתגרים וביקש נסיונות חדשים ומעניינים ולכן, אחרי ששוחרר, הצטרף לקבוצת צעירים, שיצאה להקים את קיבוץ מרום-הגולן. הוא היה שותף לחדוות היצירה ולתחושה המיוחדת למקימי יישוב חדש, הנותנים ידם למשימה חלוצית. חיי החברה התוססים שייחדו את הקיבוץ הצעיר וכן האתגר שבעבודה, הם ששבו את לבו של דוד, אך משפג קסמו של המקום החדש והאווירה השתנתה, שב לקיבוץ עין-חרוד. בפעולת צה"ל באי גרין נפלו אחיו דני והטוב שבידידיו – חיים שטורמן. בין דוד ובין חיים נוצרה מערכת יחסים מיוחדת במינה, שהייתה מבוססת על אהבת העם ועל הרצון להכיר ולדעת את הארץ. נפילת האהובים עליו דיכאה אותו מאוד וזמן רב התקשה להשלים עם אובדנם. הוא מצא כי אינו מסוגל להמשיך בעבודה השגרתית ויצא לשנת-חופשה, כדי לחסוך כספים ולצאת לטיול באפריקה ובאירופה. יחד עם חברו אורי החל בסיור ביבשת אפריקה וביקר ביערות העד, באגמים ובמפלים, צפה בנופים מרהיבים והכיר מקומות חדשים, בעלי-חיים וצמחים זרים. הם סיימו את מסעם בסיור ביבשת אירופה. לאחר ששב מהסיור ביקש לפרוש ממסגרת החיים שהורגל לה בקיבוץ. הוא עבר אל העיר כדי לעבוד וכדי לנסות להוציא לפועל את הרעיונות הרבים שהתגבשו במוחו. היו לו שאיפות רבות ונכונות לעבוד ולהשקיע מאמצים כדי להגשים את מטרותיו. לאחר יום עבודה ארוך היה בא לבית הוריו, שעזב כשהיה נער, ומבלה את זמנו הפנוי בחיק משפחתו. בית זה שימש מרכז להמשך הפעילות הכלכלית הענפה שהחל בה. מזמן לזמן היה שב לבקר בקיבוץ עין-חרוד וחבריו למשק קיוו בסתר לבם כי יחזור לקיבוץ שבו גדל וחונך ובו עוצבה אישיותו. יחד עם חברתו צביה חלם על הקמת משפחה ובניית בית, אך כל תכניותיו הרבות לא התגשמו והרעיונות המקוריים שלו לא יצאו לפועל. במלחמת יום הכיפורים השתתף דוד בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), השתתפה יחידתו בקרבות להקמת ראש גשר על תעלת סואץ. דוד הוליך באומץ לב ובתעוזה את הכוח שבפיקודו למשימה הקשה של הכשרת השטח לקראת צליחת התעלה, ובקרב זה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעין-חרוד. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בגדוד שימש כמפקד מחלקה והצטיין במילוי תפקידו. צנוע, שקט ואמיץ – כך הכרנוהו. אהוד ואהוב על פקודיו וזכה למלוא הערכת מפקדיו. עם נפילתו אבד לנו אחד המפקדים הטובים ביותר וידיד נאמן לכל רעיו". חבריו לקיבוץ עין-חרוד הוציאו לאור חוברת בשם "אחד-עשר בנים" לזכר בני הקיבוץ שנפלו במערכה, ובה כלולים דברים על דמותו.