הר-זהב, אורי

בן שמואל וחנה. נולד ביום כ"ו בתמוז תשט"ז (5.7.1956) בהוד- השרון. בשנת 1962 העתיקה המשפחה את מגוריה לקרית-גת. כאן למד בבית-הספר היסודי 'יד יצחק'. לאחר-מכן למד בבית-הספר הימי 'מבואות-ים' שבמכמורת, ובו רכש השכלה כללית ומקצועית- כמכונאי דיזל. כאן התבלט בחיי החברה ושימש כראש מועצת התלמידים. מעיד מנהל בית-הספר הימי: "אורי, בהיותו ראש מועצת התלמידים, שימש לרבים כמורה-דרך, בכוח רצונו האצור בנשמתו הצעירה, בצניעות הליכותיו, בדיבורו השלו והרגוע, ובנכונותו לפעול, לעשות למען הכלל… היתה לו הסגולה הנפלאה של 'קונה לבבות', בקסמו האישי, וראינו בו מנהיג טבעי צעיר". לקראת גיוסו לצה"ל הציב לעצמו יעד, שהיה בו כדי למזג את כישוריו הטכניים עם רוח ההתנדבות המופלאה שהיתה טבועה בו. הוא התנדב לשרת בצוללות. כבר במשך ה'גיבוש' נתגלה לחבריו כבעל כושר-מנהיגות, שופע מרץ רב ויודע לעודד את חבריו בעת האימונים המפרכים. בבוא היום לבש את מדי חיל-הים, ולאחר הכשרה נאותה של קורס צוללנים ומכונני צוללת קיבל דרגת רב"ט והפך לצוללן מן השורה. אומר אחד מחבריו לצוות: "ממרומי גשר הצוללת נראה אורי, כאילו כבש את שיא מאוייו, בתום כברת-דרך רבת-מכשולים". מפקדיו של אורי הכירו עד-מהרה את היכולת הרבה שאורי נתברך בה, ובספטמבר 1976 שלחוהו לאנגליה להמשך השתלמותו. על פרק זה מספר מפקד היחידה של אורי: "לפני כשישה חודשים נשלח לאנגליה כדי להצטרף אל הצוללת החדשה והחדישה שהיתה בשלבי- בנייתה הסופיים – כדי ללמוד את מערכותיה ולפקח על העבודה בסיום הבנייה והניסויים. בחודש האחרון לחייו נטל חלק עם יתר אנשי-הצוות בהפלגות של הצוללת. הייתי נוכח בשלבים אלה וראיתי אותו בפעולתו מפקדיו סמכו עליו בכול והטילו עליו משימות רבות שביצע ללא דופי". החודשים נקפו במהירות, ולא רחק היום המיוחל לשובו ארצה. במכתביו למשפחתו ולחבריו הרבה אורי להדגיש את געגועיו העמוקים לבית ולארץ, עם-זאת ציין את סיפוקו הרבה מההשתלמות המקצועית. אולם, הגורל המר התאכזר לו ושם לאל את כל תקוותיו. אהבתו של אורי לנוף, לטבע ולטיולים הביאה אותו למסע במכונית אל הרריה של סקוטלנד – מסע שלא חזר ממנו בעקבות תאונה קטלנית. שלושה ימים נאבק בין ייאוש לתקוה, אך מאמצי הרופאים להצילו היו לשוא. הוא נפל בעת שירותו ביום י"ז באדר תשל"ז (7.3.1977). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבקרית-גת. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לזכרו הוצא אלבום, ובו תמונות רבות ודברי זיכרון – פרי עטם של בני-משפחתו, מוריו, מפקדיו וידידיו.