הר-גיל, רון

בן סימה ושלמה ז"ל, נולד ביום ט' בחשוון תשכ"א (30.10.1960) בירושלים. בהיות רון בן ארבע שנים עברה המשפחה להתגורר באשדוד. בעיר זו למד רון תחילה בבית-הספר היסודי "גאולים" והמשיך בבית-הספר המקיף ג'. כשהיה בן 10 שנים נפטר אביו ועול הפרנסה והדאגה לרון, לאחיו ולאחותו נפלו על כתפי אמו. עוד בהיותו בבית-הספר היסודי הצטרף רון לתנועת-הנוער "המחנות העולים", תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך וכחבר גרעין "לותם". רון ניחן בכשרון כתיבה, ובעזבונו נשארו שירים רבים המעידים על עין רואה ויד רושמת. כמו כן, הוא הרבה לקרוא והקדיש מזמנו לספורט, ובעיקר לכדורסל. הוא חרש ברגליו את ארץ-ישראל במסעות ובטיולים שערך בתנועת הנוער ובחברת חבריו המרובים. רון אהב לתת קולו בשיר, בעיקר משירי ארץ-ישראל היפה. לפני גיוסו, הוא עבד בבניין, כדי לחסוך כסף לטיול באירופה. רון גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1979. אף שהיה חבר גרעין נח"ל, הוא החליט כי יוכל לתרום יותר לצה"ל ולמדינה ולכן התנדב לשרת בחיל-הצנחנים. רון סיים בהצטיינות את קורס המ"כים, ודרכו הייתה סלולה להתקדמות. בקורס הקצינים הוענקה לו סיכת החניך המצטיין. מפקדיו, שעמדו על סגולותיו, ניבאו לו עתיד מוצלח והעריכוהו מאוד. בהערכה עליו נאמר: "קצין טוב מאוד, נתן דוגמה אישית לחייליו והוביל את מחלקתו לשיאים. הוא התנדב לבצע משימות ביחידתו, בעל כושר מנהיגות, ובעל אישיות מוסרית במיוחד". רון היה איש אשכולות. חודשיים לפני פרוץ מלחמת שלום הגליל, הוא נתמנה למפקד מחלקה בצנחנים, אולם החליט שבתום שירות הקבע ילמד מחשבים בטכניון. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), נפל סגן רון בקרב בלבנון והובא לקבורות בבית-הקברות הצבאי באשדוד. הוא הניח אחריו אם, אחות ואח. חבריו לנשק ובני משפחתו הוציאו לאור כמה חוברות לזכרו, ובהן דברי הערכה וציוני דרך בחייו הקצרים.