הרשקוביץ, טוביה (טיבי)

בן אסתר וזליג, נולד ביום ד' בסיוון תרפ"ו (17.5.1926) בבוקרשט, בירת רומניה, להורים דוברי הונגרית שהגיעו מטרנסילבניה. אחר- כך חזרו לעיר אורדיה-מארה ושם למד בגימנסיה היהודית והצטרף לתנועת-הנוער "דרור". בינתיים סופח האזור שוב להונגריה ואחרי סיום הכיתה הרביעית המשיך את לימודיו בבית- הספר הטכנולוגי התיכון בבודפשט. בהיותו בן 17 גויס לפלוגת- עבודה (כשהונגריה הצטרפה למלחמה לצד גרמניה) ונשלח לעבודות ביצורים ופינוי מוקשים בחזית אוקראינה. היה בין החמישה ששרדו מהפלוגה (שכל חבריה היו יהודים). כשחזר אחרי מיגור האויב הנאצי בסוף שנת 1945 מצא את אמו ושידל אותה ללכת איתו ב"נתיב הבריחה" כדי להגיע לארץ-ישראל. "אינני רוצה שאני או צאצאי יתנסו עוד פעם בכל מה שעבר עלי מידי הגויים, והם עוד יחזרו על תעלוליהם" – אמר לאמו. בדרך נאסרו פעמים אחדות עד שהצליחו לבסוף, בעזרת חיילי הבריגדה היהודית, להגיע לאיטליה. שם הצטרף להכשרה ול"הגנה" וכעבור שנה העפילו ארצה באונייה "פלמ"ח". משנתפסה האונייה על-ידי הבריטים השתתף בהתנגדות המעפילים לשילוחם מן הארץ, נפצע ובריאותו נפגעה מהגאז המדמיע, ולבסוף הוגלו לקפריסין. שם הוכנס לבית-החולים של המחנה ואחרי החלימו הוסיף להתאמן ב"הגנה", עד שהורשה לעלות ארצה עם אמו ב-15.5.1947. מרוב התלאות חלה בריאתו ואמו, שעבדה בבית-העולים, טיפלה בו עד שקם שוב על רגליו. היה מכונאי, אך לא עסק הרבה במקצוע זה בארץ, כי כבר בדצמבר 1947 התנדב לשירות בצבא. בהשתדלות אמו, בהסתמך על בריאותו הלקויה, שוחרר זמנית, אך לאחר ימים מספר חזר לשירות בחי"ש ואחר-כך באחד מגדודי חטיבת "גבעתי". את התנגדות אמו ביטל: "אם הלכתי לצבא ההונגרי, כיצד לא אלך לצבא המולדת? אם חזרתי חי מהמלחמה הגרמנית, בוודאי אחזור גם מהמלחמה שלנו". טוביה נלחם בעמדות מקווה ישראל, חולון ובת ים נגד ערבים ואנגלים. הוא התמחה בחבלה עוד משירותו בחזית הרוסית את "המולדת האויבת". בתור חבלן בדק במשך שלושה חודשים את הכביש החדש, שעברה בו התחבורה היהודית לראשון לציון דרך שכונת מולדת. השתתף בהרבה פעולות מוצלחות בחבלה ובפיצוצים בכפרים ובבסיסי האויב בסביבת יפו. חבריו מציינים בייחוד את קור-רוחו וזריזותו ויכולתו המקצועית בפיצוץ בית גדול ששימש עמדת-אויב מסוכנת ומאיימת בג'בליה. באחד הסיורים תפס בראש קבוצתו שני מרגלים ערביים ששידרו את הודעותיהם במשדר- שדה מורכב על אופנוע. פעם אחרת קלטה אוזנו שיחה גרמנית ממשאית והודות לעירנותו ולזריזותו נתפסו קצינים וסמלים גרמנים שבאו לשרת את האויב והומלץ לקבלת אות- הצטיינות. טוביה ביצע בהצלחה פעולות חבלה ופיצוץ רבות ובכלל זה גם פעולתו האחרונה בתל-א-ריש. במסגרת מבצע "חמץ" לכיתור יפו כבשה פלוגתו את התל, הופתעה בהתקפת- נגד חזקה של האויב ונאלצה לסגת. בקרב הנסיגה הקשה נפגע טוביה בכדור ונפל אור ליום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.