הרשקוביץ, אריה

בן שרה ודויד, נולד ביום י"ב בשבט תר"ץ (10.2.1930) בעיר סלאטין-דולי וגדל בבוטשאנה, בחלק הקרפטו-רוסי שבמחוז מרמרוש (אז צ'כוסלובקיה). הוא למד בבית-ספר עממי ממשלתי וב"חדרים". בשנים הראשונות של מלחמת-העולם השנייה סבל מ"היחס המיוחד" שהנהיגו ההונגרים כלפי היהודים באזור שהוחזר לשלטונם. ב-1944 נשלח עם הוריו למחנה אושוויץ, הופרד מהם ושוב לא ראה אותם לעולם. הועבר למחנה בוכנוואלד ואחר- כך למחנה פלוסבורג, והועבד בפרך והתענה ברעב ובעינויים קשים. כשהעבירוהו משם בסוף חורף 1945 הצליח לברוח ולהסתתר עד ששוחרר על-ידי הצבא האמריקני. בשעת הבריחה קפאו רגליו מקור והיה צורך לקטוע לו שתי אצבעות. במשך שנתיים וחצי נזקק לטיפול רפואי. כשהבריא הצטרף לקיבוץ "פועלי ציון" בעיר חאם שעל הגבול הצ'כי. אריה עבר למחנה-הכשרה של ה"הגנה" ונשלח עם שיירת מעפילים לארץ-ישראל. השיירה נתפסה באוסטריה והוחזרה לאזור האמריקני שבגרמניה ושם שוחררו אנשיה. כשנשלח שנית בשיירה של אנשי גח"ל הגיע לארץ ביום 13.9.1948 והחל מיד בשירות בחטיבת "הנגב". השתתף בקרבות עיראק אל-מנשיה ובאר שבע, השתתף במבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, בקרב אל משלטי הת'מילה, על כביש באר שבע- ניצנה. הכוח התוקף כבש חלק מהמשלטים, אך המצרים תקפו נגד והכוח נסוג. עם הגעת תגבורת נכבשו המשלטים. בקרב זה נפגע בשישה כדורי מקלע "ברן" ונפל ביום כ"ד בכסלו תש"ט (26.12.1948). נקבר ברביבים. ביום א' באלול תש"י (14.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה