הרשזון, חנן
בן יוסף ורוזה, מניצולי-השואה. נולד ביום ב' בתמוז תשט"ז (11.6.1956) בתל-אביב. חנן התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי 'גבעת השלום' שבקרית-שלום. פרק-זמן מסוים למד אלקטרוניקה בבית-הספר הטכני של חיל-האויר וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי 'שבח', במגמה של מסגרות-מכנית. חנן היה חניך ומדריך בשבט 'הגבעה' בתנועת 'הצופים'. היה חובב-ספורט והרבה לשוטט עם חבריו ברחבי-הארץ. הוא אהב בעלי-חיים ובמיוחד סוסים. עם חבריו לתנועה הקים גרעין-נח"ל. חנן גויס לצה"ל במחצית מאי 1974. תחילה חשב להתנדב לנח"ל עם חבריו לגרעין, אך בהשפעת אחיו הבכור, ששירת בחיל- הצנחנים, חזר בו והתנדב לחיל-הצנחנים. בחיל עבר קורס-צניחה, קורס מ"כים חי"ר, וכגולת-הכותרת – סיים בהצלחה קורס קציני-חי"ר. עם שובו לגדוד, לאחר סיום הקורס, קיבל לפיקודו מחלקה בעייתית, אך הוא הצליח להתמודד בהצלחה עם האתגר ולהתחבב על חניכיו, מבלי שיפחית כמלוא-הנימה מן הדרישות שהציב להם. לדברי מפקד-המחלקה שלו – אבנר – היה חנן לחייליו אב, חבר ומפקד בעת-ובעונה-אחת. בהערכת המג"ד נאמר: "מסור, אינו דורש תמורה ומשקיע מקסימום בעבודתו… בעל כושר יישום ושיפור עצמי. בעל יזמה". את מרבית-זמנו עשה חנן בתרגילים, באימונים ובפעולות בכל רחבי-הארץ, והוענק לו 'אות השירות המבצעי'. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל חנן בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה ציין מפקדו, כי חנן היה "אחד הקצינים הטובים בפלוגה וחבר טוב-מאוד שלי… הוא היה איש צעיר ויקר עם נפש רגישה… קיבלתי עליו חוות-דעת טובה כבר בהתחלה. בזמן הקצר שהיה בפלוגה עשה הרבה מעשים שהביאו לאחרים אושר". הוריו הנציחו את שמו באנדרטה בשיכון צבא-הקבע שבקרית-שלום.
