הררי, שמואל (“מוליק”)
בן דוד ואסתר. נולד ביום ב' באלול תש"ח (6.9.1948) בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי "צהלה" ובבית-הספר התיכון "אליאנס" ברמת-אביב. הוא היה חבר תנועות "הנוער העובד" ו"מחנות העולים". מוליק ניחן בכשרונות מוסיקליים והיה מנגן בחליל ובקרן יער. אחד מתחביביו היה הצילום, והוא המשיך לפתח תחום זה בצבא והתמחה בצילומים תוך כדי צניחה. בנעוריו הצטיין באופיו העצמאי ובכוח השכנוע שלו. שמואל היה בעל תושייה וידע לרכז סביבו חברים, וגם כתלמיד בתיכון היו הישגיו טובים. בסיום לימודיו בבית-הספר התיכון קיבל תעודת-בגרות ועמה מדליה על הצטיינות בספורט. שמואל גויס לצה"ל באוקטובר 1966 ומאחר שרצה תמיד להיות בחיל של "ראשונים תמיד אנחנו", התנדב לשרת בחיל הצנחנים. הוא שאף להתמחות בצניחה חפשית ועשה כן בכל הזדמנות, אפילו בהיותו מחוץ לגבולות הארץ. אמיץ לב היה, קר-רוח ובעל כושר בלתי רגיל. בתקופת שירותו בצה"ל, בימי מלחמת ששת הימים ואחריה. השתתף בפעולות בטחוניות מסוכנות. היה לו חוש ביקורת שדחפו תמיד לשכלל את הישגיו ולייעל את פעולותיו. בכל חופשה אימן את אחיו בתרגילי כושר גופני, כפי שלמד בצנחנים, בפעולות ספורטיביות קשות. רגיש היה ובעל חוש צדק מפותח. תמיד עסק במשהו ומעולם לא ביטל זמן ולא ידע שעמום. עסק בנגינה, האזין למוסיקה, שקע בקריאת ספרים, או בילה עם חבריו. שמואל היה בעל דעות מגובשות, בייחוד לגבי יחסינו עם הערבים. אמנם ידע כי אנו נתונים במלחמת קיום עם שכנינו ועם זאת היה אומר כי טוב שתהיה שביתת נשק. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר עבד ב"אל על" כקצין ביטחון. במחצית יולי 1970 נקרא לשירות מילואים פעיל, ובערב צאתו למילואים דיבר אביו על ליבו, כי יעזוב את הצניחה ויתמסר לתכלית בחיים. הוא עמד לפני כניסה לאוניברסיטת תל-אביב ועם זאת המשיך ללמוד נגינה. ביום תשעה באב תש"ל (11.8.1970), נפל סמל שמואל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בקרית-שאול. מפקד היחידה שלו כתב להוריו במכתב תנחומים: "תפקידו ביחידה בזמן שירות החובה והמילואים היה תפקיד קשה ומלא אחריות הדורש ממבצעיו קור רוח ואומץ לב. תפקיד זה מילא בנכם בנאמנות מופתית. הוא היה 'משוגע לדבר' בכל הקשור לצניחות, ובמיוחד בכל הקשור לצניחה חופשית. משאת נפשו היתה להקים מועדון לצניחה חופשית בעזרת חבריו לעבודה ולמקצוע, אשר בהם נסך התלהבות מרובה וגם שכנע אותם, בזכות כושר השכנוע אשר בו התברך".
