fbpx
הררי, ליאור

הררי, ליאור


בן רחל ויצחק. נולד ביום י"ח בניסן תשל"ו 18.4.1976)), בחול המועד פסח, ברחובות. בן בכור להוריו, ולו אחות, גלי, ושני אחים, יאיר וגיא. גדל ברחובות, למד בבית-הספר היסודי "שפרינצק" ולאחר-מכן בחטיבת-הביניים א' ובחטיבה העליונה של קריית החינוך ע"ש א. קציר. ליאור היה תלמיד מצטיין לאורך כל שנות לימודיו, שלא היה צריך להתאמץ ולהשקיע רבות כדי להצליח. ילד נוח, חייכן, סקרן, תמיד עשה את המוטל עליו ומילא את חובותיו כתלמיד. ליאור סיים את לימודיו התיכוניים עם תעודת בגרות מעולה, במיוחד בתחום הריאלי. "נפלה בחלקי הזכות להיות מורה ומחנכת של ליאור," כתבה רחל, המחנכת של ליאור בחטיבת-הביניים ע"ש א. קציר. "ליאור זכור לי כתלמיד מוכשר, מבריק, נער נבון וחושב. הוא היה אחד התלמידים הבולטים, אחד מעמודי התווך בכיתה. היו לו תחומי התעניינות רבים ורצון עז לרדת לשורשי הדברים. ליאור גילה סקרנות ועניין בחומר הנלמד, שאל שאלות, לא קיבל דברים כפשוטם… נער איכותי, מעורר הערכה, ישר, בעל אישיות חזקה וקסם אישי רב. מובן שהיה גם מושא הערצתן של הבנות. היה נעים ומעניין לשוחח עימו גם בשל חוש ההומור המיוחד לו. על ליאור אפשר היה לסמוך. הוא גילה אחריות במילוי מטלות, כגון נשיאת תיק העזרה הראשונה בטיול בית-הספר ועוד. היה בו שילוב של נער בוגר, רציני ושקול ועם זאת נער בעל חוש הומור, שגילה משובת נעורים. קו אופייני נוסף בו היה המוטיבציה העצומה שלו להצליח. הוא הציב לעצמו מטרות וחתר בדבקות ובנחישות להשגתן. ידעתי שהוא נועד לגדולות. חבל כל כך שהכל נגדע באיבו." אילנה, המחנכת של ליאור בתיכון קציר ברחובות, כתבה: "היית עלם חמודות, תמיר ותכול עיניים, בהיר מחשבה, פיקח וחריף. חווית ילדות מאושרת, משובת נעורים, לימודים, אהבה, חיוכים ושפע של חברים. בתקופה שבה ליוויתיך כמחנכת, התגלית כמתבגר שנון וחכם, ברוך כישרונות ומצליחן." בילדותו ובנעוריו היו לליאור תחביבים רבים ותחומי פעילות מגוונים בנוסף ללימודיו. הוא ניגן על אורגן, שיחק טניס וכדורסל, אהב את קבוצת הכדורסל "מכבי תל אביב" ונהג ללכת למשחקיה בארץ. ליאור למד מחשבים, היה חבר במועדון קליעה ואהב להאזין למוזיקה ולקרוא ספרות יפה. עד כיתה ט' היה חניך בתנועת הצופים. לאחר-מכן השתתף בקורס מדריכים צעירים עירוני, ובקורס מדריכי של"ח צעירים מטעם בית-הספר, ובכיתה י' היה מדריך של"ח צעיר בבית ספרו. ליאור היה גבוה ויפה תואר, בעל שיער כהה ועיניים כחולות מדהימות. בעל חוש הומור אדיר, שידע להיות רציני כשצריך, הרפתקן ושקול כאחד. ליאור היה חכם, טוב לב, נדיב, חברותי מאוד, מכבד אנשים וסובלני בדעותיו. היו לו חברים רבים, שעימם אהב מאוד לבלות. עם רוב חבריו שמר על קשר חזק וחם עד יומו האחרון. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, ביולי 1994, התגייס ליאור לחיל-האוויר ועבר קורס טיס, שבסיומו הוכשר להיות נווט במטוס F-16. הוא שירת בטייסת ה"עמק" שברמת דוד, אהב מאוד את תפקידו, ובעיקר את הטיסות. במהלך שירותו הצבאי פיתח תחביבים ותחומי עניין נוספים והרפתקניים כגון סקי, צלילה, טיולי שטח על אופנוע וקפיצות בנג'י. הוא עבר קורס לטעימת יין, למד צרפתית וקרא ספרות יפה. לאחר שנה וחצי בטייסת עבר ליאור לשרת במשך כשנתיים במחלקת המבצעים של חיל- האוויר בתל אביב. תפקיד זה הצריך חשיבה אנליטית מעמיקה, והוא זכה לשבחים רבים על עבודתו מפי מפקדיו. למרות שמצא עניין רב בתפקיד זה, ליאור רצה מאוד לחזור לטייסת כדי להתקדם בתפקידו כנווט. ב-24 שנות חייו גמע ליאור מהחיים ונהנה מכל הטוב שבהם. ידע ליהנות מאוכל טוב, מיין, מבגדים יפים, מנסיעות לחו"ל, מחיים נוחים. יחד עם זאת לא היה מפונק, ידע להסתגל לכל מצב ומעולם לא התלונן. ביום כ"א באדר ב' תש"ס 27.3.2000)) נפל ליאור בעת מילוי תפקידו בתאונת-אימונים והוא בן עשרים-וארבע. בטיסתו האחרונה השתתף בתרגיל גדול שהוא עצמו תיכנן ותידרך. התרגיל החל בטיסה מבצעית בשמי לבנון והמשיך כתרגיל יירוט מסוק שחג מעל הים מול חופי עתלית. המשימה, שהוגדרה כקשה ומסוכנת, התקיימה בלילה. בשל תנאי השטח הקשים, דבקות יתר במשימה וטעות אנוש, המטוס שבו טס יחד עם הטייס רס"ן יונתן בגין, צלל לים והתרסק. ליאור נטמן בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים, שני אחים, אחות, וחברה, קרן. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. מעל קברו הספידה אותו אחותו גלי: "אני זוכרת במיוחד את השנינות שלך, את ההומור. התמוגגתי כשצחקת מדברים שאמרתי. הרגשתי שאם ליאור צוחק אז זה באמת מצחיק, וזה עשה לי טוב. היית אח בכור במלוא מובן המלה, לשלושתנו, דאגת ל'שלום בית' ותמיד היית מעורב. רוצה להתנהג כפי שהיית רוצה, ואם אפשרי הדבר – אז לעזור למלא את החלל שהותרת. עכשיו אני הבכורה ואני אתנהג בהתאם, אני אהיה אחות טובה ליאיר ולגיא, אתה תראה! אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך ושאזכור אותך כל חיי." באזכרה במלאות "שלושים" למותו, כתבה לו אמו, רחל: "חסר לנו מבטך: חם, מלטף ובוקע מכחול עיניך, חסר לנו קולך וטון דיבורך, לעתים קצר אך בדרך כלל שמח ומאושר." היא סיימה את דבריה במלים: "מחר נשוב איש איש לעיסוקו, ננסה לחזור לתלם עם המשא הכבד על הלב והנפש. נצעד קדימה אל עבר האור, ובסוף נגיע אליך, ליאור." מפקד היחידה, סא"ל חגי, כתב למשפחה: "ליאור היה נווט, קצין וחבר, אשר בלט במקצועיותו, ביכולתו האישית הגבוהה וברצונו לתרום ולעזור לזולת. לעולם לא נשכח את זיו פניו ואת חיוכו הרחב." במכתב למשפחתו סיפר אל"ם רם, שטס עם ליאור מספר פעמים: "מטיסות לא רבות שיצא לי לטוס עם בנכם, ידעתי להבחין בלוחם מיומן ומקצוען, אך בראש וראשונה באדם צנוע שלוקח ברצינות את כל האחריות הרבה שמוטלת עליו עד שאתה חושב שאיננו יודע גם לצחוק או להירגע. אך מהר מאוד זיהיתי שההיפך הוא הנכון. כמו שיודע הוא לקחת הכל ברצינות, כך גם יודע לצחוק על החיים, ועושה זאת בחן בלתי רגיל" הטייס, סרן שרון, הוסיף: "ליאור היה נווט מצוין. כשהוא היה טס איתי, הייתי תמיד מאוד מרוצה. אני זוכר את הטיסה הראשונה שלי איתו. זו היתה גיחה ארוכה בת שעתיים. הצטיידנו באוכל ובשתייה וכל הדרך צחקנו וקישקשנו. זה היה ליאור – נווט טוב, מקצועי, שידע את העבודה שלו, אבל גם אחד שתמיד היה כיף לטוס איתו." בשנים האחרונות התגורר ליאור בתל אביב, ובשנה וחצי האחרונות חלק את חייו עם חברתו, קרן. לביטאון חיל-האוויר סיפרה קרן: "הוא היה בחור קליל שלא נעלב משטויות, שלא לקח ללב כל דבר. אבל מתחת לקלילות הזאת הסתתר אדם רציני. כשליאור עזב את המטה, כל המפקדים באו אליו ואמרו לו את אותו הדבר: 'יש לך תדמית כזאת של מצחיקן, אבל למדנו לדעת כמה אתה מסוגל להיות רציני'. היתה לו רגישות לאנשים אחרים והיה לו חשוב מאוד שאנשים ירגישו טוב." אחרי מותו כתבה לו קרן: "חסר לי המבט הטוב והאוהב שלך, החיבוקים והנשיקות, הגישה החיובית שלך לכל מה שקורה, השיחות הארוכות לתוך הלילה. הצחוק שלך. הידיעה שאתה תמיד שם בשבילי. כשידעתי שאתה בבית, תמיד הייתי ממהרת הביתה כדי לראות אותך כבר ולספר לך מה עבר עלי. אתה היית החבר הכי טוב שלי. עכשיו אין לי כבר לאן לרוץ, כי אתה לא נמצא בשום מקום… ככה פתאום ליאור נהרג ביום שני בערב, סיים את סיפור חייו, ולקח איתו גם את הסיפור שלנו." הוקם אתר אינטרנט לזיכרו של ליאור, שכתובתו: www.liorharari.com. ביער הנשיא, בדרך 'נוף צרעה', הוקם אתר ההנצחה 'שבר בסלע' ובו מצפור, פינת ישיבה, אבני זיכרון וגלעד, לזכר שישה בנים שנפלו במהלך שירותם הצבאי בשנת 2000. ליאור הינו אחד מהם. בערב לזיכרו, שהתקיים ב-4 בנובמבר 2000 וצולם על-ידי יחידת ההסרטה של חיל-האוויר, בוצע השיר "בגובה הלב", שאת מילותיו כתב קובי בילר, ידיד קרוב של המשפחה. "בין דמדומים, ללא עננים/ יוצאים לטיסה לאור הכוכבים/ כמו בתדרוך ממריאים ועולים/ מגובה הים אל הגובה הרם/ ומגובה העין נוסקים לשחקים/ היום התרגיל קשה וסבוך/ צריך לאתר כלי טיס נמוך/ ללא נתוני המכ"ם אין סיכוי/ ראשון מנסה, ושני אחריו/ וקשה התרגיל ומורכב כצפוי/ וצוות אחד נחוש כתמיד/ קצת חשיכה אותם לא תפחיד/ יונתן וליאור מבקשים בשנייה/ הפעם נצליח, נוכל להוכיח/ מותר האדם על פני כל מכונה/ ויש גם אישור – סיבוב אחרון/ נוסק המטוס אל מול הצפון/ מביט הטייס, ומרוכז הנווט/ היד רגועה על המוט המוסט/ הפעם נצליח, נחזור עוד מעט/ הלילה שחור, חשכת הגלים/ צלילה אחרונה, מפץ אדירים/ נזכורה טייס ונווט במטוסם/ בגובה הרם ובגובה הים/ שבאמצע הלילה נפלו אל מותם/ עוברים הימים, חולף לו עוד יום/ קולות מטוסים נשמעים במרום/ בגובה הרם שוב נוצץ לו גופם/ בגבהים שחלקו בחיים במותם/ אך בגובה הלב ריקנות, לעולם." להקת חיל-האוויר ביצעה שיר שכתב והלחין לזיכרו של ליאור בן דודו, אמיר נתיב: "יש לו פני מלאך, הוא מביט מהתמונה/ מסתכל, מחייך, אך לא אומר דבר/ משחק, משתובב עם הרוח, עם השמש/ מושיט כנפיו אלינו, שניגע בחייו/ ואני מושיט ידיים ורוצה לעוף איתך/ להיאחז בזיכרונות שחווית/ לחייך, ליהנות, לשאוף אל האור/ תמיד אזכור אותך, ליאור/. כמו השמש הוא זוהר, מאיר את העולם/ עם אור חזק מגן עלינו/ מפני כל סכנה/ הוא כוכב, הוא נוצץ, הוא מאיר את שמי הליל/ משקיף גבוה מהמרום בעיניים כה כחולות/ מביט מהחלון בתקווה שתחזור/ מחכה ליד הטלפון אולי הוא יצלצל/ תישן, ליאור, תישן…"

דילוג לתוכן