הררי (בלומברג), משה אפרים
בן מרים ויונה-דב. נולד בי"ח בתמוז תרמ"ז (10.7.1887) בעיר דווינסק שבלטביה. אביו היה ציוני פעיל, מראשוני "חיבת-ציון" וממייסדי "המזרחי", והבן קיבל מילדותו חינוך לאומי-ציוני. תחילה למד ב"חדר", אחר-כך בגימנסיה ובבית-ספר טכני וכן השתלם במדעים כלליים ובשפות. בשנים 1904-1905 עסק בעבודה עיתונאית בעתונים הליבראליים הרוסיים "בירזביה וידומוסטי" ו"ריטש" שבפטרסבורג וכן היה פעיל באגודות ובמוסדות יהודיים, ביניהם בחברה להשגת שוויון-זכויות ליהודי רוסיה. עם זאת נמשך לתיאטרון ותירגם לרוסית את הדראמה של דוד פינסקי "משפחת צבי", שהוצגה לאחר מכן על הבמה הרוסית. בשנת 1905, בימי פרעות אוקטובר, היה מפעילי ההגנה היהודית. לאחר הפרעות גר תקופת-מה בריגה ושם פעל רבות בהסתדרות הציונית ובקלוב "עבריה". בימי מלחמת העולם הראשונה היה פעיל בוועד לעזרת פליטי המלחמה בנפות הבאלטיות. בשנת 1916 השקיע מזמנו ומכשרונו הארגוני בהכנת הוועידה הציונית השביעית של ציוני ורוסיה, וכן היה פעיל בארגון הבחירות לאספה המכוננת של היהדות הרוסית. בשנים 1919-1920 שוב היה פעיל בהגנה העצמית היהודית. כן פעל משה כשליח החברה "אוזה" לארגון עזרה כלכלית ליהודים נזקקים. בשנת 1928 עלה לארץ-ישראל ומיד פנה לתחום הבמה, פרסם מאמרים בענייני תיאטרון ואמנות בעיתונים "הארץ" ו"דבר" וגם בעיתוני יידיש בארצות הברית. כמו כן היה פעיל בחברה למוסיקה יהודית. יום לפני תחילת מאורעות תרפ"ט ביפו, נפרד משה-אפרים מעל אשתו השחקנית תמר רובינס, שיצאה עם להקת "הבימה" לסיבוב באירופה. בי"ט באב תרפ"ט (25.8.1929) נסע בקבוצת מגינים אל שכונת אבו-כביר כדי להציל פועלים יהודים מבית-חרושת ליין שרף, שסכנה איימה על חייהם. באבו-כביר הקיפו ערבים את מכוניתו ואז נפנף אליהם במטפחתו וקרא: "אין אנו חורשים נגדכם כל רעה. תנונו לעבור!", אבל הפורעים לא שעו לדבריו ורצחוהו נפש יחד עם חבריו. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים של קדושי תרפ"ט בבית הקברות הישן בתל-אביב. הניח אשה.
