הררי, איתן (“הזקן”)

בן סנדר וטובה. נולד ביום י"ג במרחשון תרצ"ה (22.10.1934) בחדרה, והוריו אז חברים ותיקים בקבוצת-מסדה לפני התישבותם. למד בבית-החינוך המשותף בעמק-הירדן וסיים את בית-הספר התיכון לחקלאות על-שם רופין. יחסו ללימודים ולמורים היה רציני ביותר ומשום כך אהבוהו מחנכיו והעריצוהו. עוד בגיל צעיר בילה שעות מרובות בחדר-הקריאה בעיון בספרים וכאשר קראוהו חבריו למשחק היה פוטר אותם בהלצה: "לו הייתי בגילכם הייתי גם אני משחק" – ומפני כך כינוהו בני-גילו "הזקן". היה מדריך הנוער במקום. אחרי קורס מ"כ בגדנ"ע הדריך נוער ושימש להם סמל בישרו, בסבילותו ובמסירותו לזולת. מקטנותו לא רצה להיות שונה מחבריו או לעלות עליהם והטיף למסגרת אחת של בני-הקבוצה ושל הנוער שהתחנך בקבוצה – ללא הפליה בלבוש, במזון ובחינוך. היה חביב ומקובל על כל חבריו שמצאו עניין באישיותו החברותית. עסק בתורת-החקלאות ובמדעי-החברה. במשך שתי שנים (תשי"ב-תשי"ג) היה מזכיר חטיבת-הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים בעמק-הירדן. היה בין ראשוני המתנדבים לצנחנות. את התגייסותו זאת הסביר להוריו בלשון זו: "מה לי לעשות שאני כזה, שהקושי והסכנה הם דווקא המושכים אותי". לאחר שנה ומחצה נשלח לקורס-קצינים. הגיע לדרגת סגן. בשנות-שירותו ראה כל תפקיד שהוטל עליו כקדוש והשתתף באימונים ובמסעות בלתי-פוסקים. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום כ"ט באייר תשט"ז (10.5.1956) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במסדה. קבוצתו הוציאה חוברת לזכרו. כאשר מלאו עשר שנים לנפלו יסדו קרן שמפירותיה מוענקת מילגה לשלושה תלמידים באחד מבתי-הספר התיכוניים החקלאיים. הטכס נערך שנה שנה סמוך ליום-העצמאות. בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמת הצנחנים", הועלה זכרו