הרמן, מרדכי (“מוטי”)
בן ישעיהו וחביבה. נולד ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948) בתל-אביב ולמד בבית-הספר על שם ארנון ברמת-גן ובבית-הספר התיכון החקלאי "עירון" שבחדרה. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובאגודה להגנת הטבע. מטיוליו הרבים הכיר את הארץ היטב. הוא היה חובב צילום אמנותי ואהב מוסיקה קלאסית, תיאטרון ואופרה. מדריכו בבית-הספר החקלאי סיפר עליו כי "היה תמים, נלהב ועם זאת מבוגר ובעל חיוניות עצומה. הקשרים האמיצים שיצר עם כל מי שבא עמו במגע נבעו מיכלתו להביע בכנות את מחשבותיו ודבריו היו יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב – – – בחברה הפך לנושא דגל הצדק ותמיד טען בחום על כל קיפוח או עוול שנעשה כלפיה. הייתה בו אנושיות כובשת לב ולא למעטים שימש משען של ממש". מחנכו בבית-הספר, אשר חינך אותו במשך שלוש שנים, סיפר כי הוא זוכר את אחת השיחות הראשונות של מוטי, שאמר כי הוא אוהב לעשות וליצור, לחיות בחברה מושתתת על ערכים ולהיות פעיל בה. פעם הזמין מוטי את מחנכו לערוך ביקור בשדה ובשעת הביקור פנה אליו ואמר: "זיבלתי, חרשתי, זרעתי ודישנתי – ונשאר לי רק לקצור. הדבר תלוי בך. אם אתה לא תפריע לי אשלים את המלאכה" המורה-המחנך הועמד אז במבוכה, כי ידע עד כמה היה מוטי מסור לעבודה ואילו הוא לא יכול להסכים עם פיגורו בלימודיו העיוניים. על פי בקשת ההורים, שהוזמנו ושמעו מפני המחנך-המורה את מצבו של מוטי, שוכנע מוטי שלא להזניח את לימודיו העיוניים בגלל להיטותו לעבודה המעשית. המחנך המורה מספר בסוף זכרונותיו על פגישת מחזור תלמידים, אשר בה דובר על הקמת אנדרטה לנופלים שתיקרא "יד לבוגר". כאשר ניתנה למוטי אחת מאגרות הזכרון להתרמה ונשאל: "מוטי, צריך לכבד את זה?" היתה תשובתו: "איזו שאלה? קודם כל אני מכבד את עצמי". זה היה שבוע לפני שנפל ובבוקר ההלוויה נתקבלה המחאת הדואר – תרומה להקמת אותה אנדרטה ועל החתום: מוטי הרמן. מוטי גויס לצה"ל באוגוסט 1967 ובימי שירותו הסדיר הגיע לדרגת סגן-משנה. הוא שאף להיות קצין ביחידה קרבית כדי להוביל את חייליו באומץ ובתבונה כמו שגדעון הוביל את חייליו. (המחנך-המורה כתב בחוברת, שיצאה במלאת ארבעים שנה לבית-הספר, כי הוא רוצה לראות את תלמידיו גדעונים, את תלמידותיו דבורות – את נעריו שמשונים ואת נערותיו יעלות.) ביום ד' באלול תשכ"ט (18.8.1969), נפל בעת מילוי תפקידו באזור תעלת סואץ, בהתפוצץ מטען חבלה, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן. מפקד יחידתו כתב להוריו במכתב תנחומים: "את בנכם הכרתי מקרוב, מתוך עבודה יומיומית וממגע ישיר. גיליתי בו את התכונות הנאצלות, אשר כל אחד מאתנו, חבריו לנשק, היה שמח להתברך בהן: אומץ לב, משמעת צבאית, דוגמא אישית לפקודיו ודבקות במשימה. אלו התגלו בהרבה מקרים בהם פעל – כדוגמת הפעם האחרונה, כאשר מרדכי נפל בהתחילו לפרק את מטעני החבלה – מתוך כוונה שלא לפגוע באחרים ולא לסכן אחרים". בסיום מכתבו כתב המפקד: "בנכם נפל על קיום ההישגים, שהשגנו עד כאן במחיר אלפי בנים ובנות, אשר לחמו את מלחמתנו. הורים יקרים, בנכם היה גיבור!". הוריו הוציאו לאור לזכרו ספר בשם "מוטי;" כן תרמו להקמת חדר תרבות על שמו במשק נאות-הגולן. משק זה יסדו והקימו חבריו ללימודים ומוטי, בחופשותיו מן הצבא, היה בא ועוזר בחריש אדמת הבור של המשק לעתיד.
