הרכבי, מאיר (איריק)

בן חיה וצדקיהו, נולד ביום י"ז בכסלו תרפ"ח (11.12.1927) בתל- אביב, דור שלישי בארץ. מילדותו נמשך אחר הטבע והכפר ועם סיום חוק לימודיו בבית-ספר עממי החליט ללמוד חקלאות. לאחר שנתיים של לימודים בבית-הספר התיכון-החקלאי בפרדס חנה ביקש מהוריו שיעבירוהו לבית-ספר שעיקר הלימודים בו עבודה חקלאית מעשית ופחות לימודים כלליים. הוא עבר לבית-הספר על שם כדורי לרגלי התבור. בשנת 1946 סיים את חוק לימודיו והתגייס לפלמ"ח. תחילה נשלח לקיבוץ גבעת השלושה ואחר-כך למעלה החמישה. בין השאר טיפל שם ביוני-דואר. מתוך חיבה יתירה ליונים הצליח באילופן למטרות קשר. מאיר נשלח לקורס מ"כים ולאחר שסיימו נשלח כמפקד כיתה לסדום. משם הוחזר לקרית ענבים לגדוד "הפורצים" בחטיבת "הראל". עם גדוד זה השתתף בקרבות בקסטל, נבי סמואל, הר-ציון וקטמון. לפי עדות חבריו הצטיין באומץ- לב רב בקרב קטמון. בשעה שנפצעו שישה מחבריו ליד המקלע, נשלח להחליף את השישי ובמשך שלוש שעות רצופות ירה ללא ליאות תחת מטר כדורי האויב. באחד ממכתביו לאמו כתב: "…על החודשים האחרונים אני יכול או לשתוק או לחבר ספר, כן, לחבר ספר! אבל אל בהלה, אמא! אינני מתכוון כלל לכתוב ספר!" הוא ניחן בחוש הומור ונתחבב על ילדים ומבוגרים. מאיר נפצע ומת ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948), בניסיון לכבוש את מחנה הראדאר מידי הלגיון. כאשר חבריו קראו: "איריק נהרג", הספיק להעמידם על טעותם ואמר "איריק נפצע". בלא הכרה הובא לניתוח ומת כעבור שעות מעטות. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בקרית ענבים