הרטום, עלי

עלי, בן קלרה ויוסף, נולד ביום ט' בכסלו תש"ד (6.12.1943) בתל-אביב. בהיותו בן שנה עברה משפחתו לקבוצת יבנה, שם סיים את לימודיו היסודיים ואחרי כן את לימודיו העל-יסודיים. הוא היה ילד רגיש, שקט ומופנם. רק בכיתה י"א הפך פעיל בחברה והחל מתייחס ברצינות ללימודים, ואף הצליח בהם. עלי התגייס לצה"ל במחצית יולי 1962 לאחר שסיים את בחינות הבגרות וככל בני מחזורו שירת בנח"ל. לאחר שהשתלם בקורס חילי, עבר קורס קצינים והיה למפקד מחלקת טירונים במחנה טירונים של הנח"ל. לאחר שסיים את השירות הסדיר, התנדב עלי לשנת שירות בתנאי קבע ועבר לפקד על היאחזות נח"ל-שקמה, אז היאחזות מודיעין. באותה שנה נשא לאישה את בת כיתתו ובהיאחזות בילו את שנת נישואיהם הראשונה. לאחר שסיים את שירות הקבע חזר לקבוצתו. תחילה עבד במטע הבננות ואחר כך קיבל לידיו את ריכוז מכון התערובת של המשק, שהיה ישן, לא-מפותח ופרימיטיבי. משנכנס לתפקידו בנה המשק מכון משוכלל וכך הומרה, לדוגמה, חלוקת התערובת בעזרת טרקטור ועגלה מיושנים, לחלוקה בעזרת משאית, דרך צינורות פניאומטיים. אך על המעבר למכון החדש והמשוכלל העיבה כעין עננה – פרידה מפועל ותיק ומסור, אשר ליווה את מכון התערובת הישן במשק במשך חמש-עשרה שנה ולא יכול למצוא את מקומו במכון החדש. דאגתו של עלי למצוא מקום עבודה מתאים לפועל המסור לא ידעה גבול. הוא לא נח ולא שקט עד אשר מצא לו מקום עבודה שהניח את דעתו. עלי אהב את המכון החדש, נהנה מהשכלולים והאוטומציה ומהאפשרות להפעיל מערכות מלוח הפיקוד. אך הרגיש מיד שחייב לבוא השלב הבא של רכישת ידע יסודי; לכן יצא לקורס טכנאי-מזון במדרשת רופין, שם סיים לימודי טכנאי כימאי. במסגרת הפעילות החברתית במשק, היה חבר בוועדות שונות, לרבות ועדת-התרבות, טיפל בהכוונת צעירים החוזרים משירות הצבא, היה חבר במערכת הביטאון הפנימי של המשק וכפעם בפעם ביטא עצמו בכתיבה בביטאון. כמו-כן נמצאו בעזבונו מספר שירים שכתב. זמן קצר לפני נפילתו סיים תפקידו כמזכיר המשק. עלי היה נקרא לתקופות של שירות מילואים, בהן שימש כמפקד סוללת מרגמות, לאחר שעבר הכשרה מקצועית מוקדמת. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוצב עם יחידתו בחזית הדרום. לאחר שעבר את קרבות הבלימה ואחר-כך את שלב ההיערכות למתקפת נגד, עבר עם יחידתו את תעלת סואץ. ביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973), בקרבות לביעור כוחות ההתנגדות האחרונים של המצרים בפרברי העיר סואץ, נפל עלי בקרב כשהוא מוביל באומץ ובגבורה למופת את חייליו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקבוצת יבנה. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סגן עלי הרטום ז"ל, היה מיוחד במינו, מיוחד בכשרונותיו, בעדינותו, בשקט הנפשי שלו, אשר השרה ממנו על הסובבים אותו. מסירותו, נכונותו לעזור לזולת, נבונותו והבנתו, אומץ לבו וגבורתו, כל אלה, ותכונות אחרות נעלות, ייחדו אותו בעיני כל. נפילתו הייתה קשה מאוד עבורנו. על עלי ושכמותו נאמר "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה?" בנפילתו ובנפילת חבריו ציוו הם לנו את החיים. בשמי ובשם חיילי הגדוד כולו, שכה אהבו אותו והעריצו אותו, הנני מביע את צערנו העמוק ואת השתתפותנו באבלכם, שהוא גם אבלנו…". משפחתו וקיבוצו של עלי הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדבריו ומדברי חברים על דמותו.