בן הזקונים של צפורה ושמעון (מוני). דניאל נולד בצפת ביום ט"ו באב תשמ"ו (20.8.1986), אח לרונית, יפית ונעמה. דניאל היה נצר למשפחה מוותיקי היישוב הספרדי בצפת ונקרא על שם סבו – החכם דניאל הרוש, מחכמי צפת. דניאל למד בעירו צפת. הוא החל את לימודיו בבית הספר "בית חינוך – ממלכתי א'" והמשיך לחטיבת ביניים בתיכון ע"ש מנחם בגין. בשנות לימודיו היה דניאל פעיל בתנועת הנוער בני-עקיבא, כן שיחק כדורסל והיה בסגל מועדון הנוער של הפועל צפת. בתום כיתה ט' החליט דניאל לשלב את הספרא והסייפא, ולקשור את עתידו בצה"ל. הוא התקבל כשוחר בפנימייה הצבאית בחיפה, במכללה לפיקוד, ועבר ללמוד, ככל חניכי הפנימייה, בבית הספר הריאלי בחיפה. עד מהרה הוא השתלב בחיי הפנימייה ובלימודים, כפי שסיפר מפקדו, סרן דותן: "דניאל בלט כבר מתחילת כיתה י' כמי שהשתלבותו החברתית בפלוגה טובה, וכי עצם הגעתו המאוחרת נמחקה כלא הייתה … דניאל היה מקובל על כל חבריו וחברותיו בבית הספר, בשל אישיותו וחיוכו הכובשים". והוסיפה מורתו עתליה: "נער מקסים, רציני ומנומס, תמיד מקדים שלום. תמיד מדבר בנועם, גם כשכעס הביע את דבריו בנימוס … דניאל היה פעיל מאוד בשיעורי ההיסטוריה, ערני, סקרן ופתוח לקלוט נושאים ורעיונות חדשים. אהב מאוד לנתח אירועים, והשכיל לערוך השלכות לימינו". בלימודים הגיע דניאל להישגים נכבדים. בכיתה י"א הוא היה הראשון להגיש הצעת מחקר לכתיבת עבודת סיום במגמה הצבאית. הוא ביקש לכתוב על מבצע "נחשון" לפתיחת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות, והצעתו הרצינית העידה על שאיפתו למצוינות. סגן-אלוף יפתח, מפקד המכללה, סיפר: "דניאל היה אדם ערכי וצנוע, נעים הליכות וחבר אמיתי. אדם רציני, אחראי ומעמיק, ויחד עם זה שמח ומצחיק. בעל דעה ועמדה שיודע לנווט ולנתב את חייו. דניאל היה השתקפות האימרה שחרוטה על סמלנו – בהשקט ובבטחה …" אורן, חניך המכללה, הוסיף: "דניאל היה חבר לכולנו, אח, חניך וקצין לעתיד. אדם אשר היה מוכן, ככולנו, לתת מעצמו יותר ולהשביח עצמו במוסד זה, ובאמצעות זאת לתרום למדינתו יותר מאחרים. דניאל אשר באופן קבוע סבב אותנו, הציף אותנו בשמחתו, בחיוכו, בימי השבת בבית הכנסת ובהלצות בשק"ם …" סיפר שמעון, חבר לפנימייה הצבאית: "כחבר, דניאל היה החבר הכי טוב שיכולתי לבקש … בחיי היום-יום, כשהתלבטויות וקשיים שהיו קיימים לאורך זמן צפו מדי פעם, תמיד היה אפשר ללכת לדניאל, לפנות אליו, להתייעץ, והכי חשוב – לקבל ממנו הרגשה שיש מישהו מאחוריך, כשטעית וכשהצלחת, כמו אח אמיתי". מגיל צעיר דניאל היה בן מקסים, מסור ואהוב, תמיד מוקף בבני משפחה ובחברים אוהבים. מאז שהוא הגיע למצוות ועלה לתורה בבית הכנסת "אבוהב" בצפת דניאל חש קירבה גדולה למסורת, אף כי לא למד בבית ספר דתי. מדי שנה הוא היה מתלווה לאביו בהובלת תהלוכת ל"ג בעומר מצפת למירון. הוא הירבה לעזור לזולת, לעשות מצוות ומעשים טובים. עתידו של דניאל היה ברור לו – הוא שאף לסיים את הפנימייה ואת בית הספר הריאלי בהצטיינות, ולהיות טייס קרב בצה"ל. לצורך כך אף שכנע את הוריו להסכים שישרת שלוש שנים בקבע, מעבר לשירות הסדיר בצבא. שוחר דניאל הרוש נפל ביום רביעי א' באדר ב' תשס"ג (5.3.2003). בצהרי היום פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד באוטובוס אגד בקו 37, שעבר בשדרות מוריה בחיפה, על הכרמל. בפיגוע נהרגו שבעה-עשר אנשים, מרביתם תלמידים, ונפצעו רבים. דניאל, שהיה בדרכו לבית הספר, היה אחד ההרוגים. דניאל היה בן שש-עשרה שנים וחצי בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בצפת. הותיר הורים ושלוש אחיות. ספד לדניאל אביו, מוני: "בני דניאל, האדם, החייל, עלם החמודות, כליל השלמות והתפארת. ידעת להיות הגשר המקשר בין דעות ועולמות מנוגדים, מצד אחד היית איש תורה, תלמוד ודרך ארץ, ומצד שני היית איש חיל שראה וקשר את גורלו בצבא העם, צבא ההגנה לישראל. שילוב מושלם של הספרא והסייפא … בני שלי, מחמד עיני, משוש חיי, גאוות המשפחה, העיר והארץ שכה אהבת. הקרבת את היקר מכול, את החיים. חיים צעירים, מלאי תוכן ועשייה. היטיב להגדיר באוזני אחד מאותם אלפי המנחמים המחבקים, התומכים ומחזיקים אותנו בשבעה, שאמר לי – דע לך, שמה שבנך דניאל הספיק בשש-עשרה וחצי שנותיו הקצרות הרבה אנשים בני שישים, שבעים ואפילו שמונים שנה אינם מספיקים. אנו, בני המשפחה הדואבים והכואבים, תהום נפערה בליבנו. אנו וכל תושבי העיר הזו, חבריך לפלוגה ולבית הספר, ננצור אותך בליבנו וננציח את זכרך …" ספד ראש עיריית צפת, עודד המאירי: "אתה, דניאל, הקורבן הצעיר שאנחנו מלווים היום, היית נער שעתידו היה ברור לו. שאפת להגיע לדרגה בכירה בצה"ל, ולהוכיח שאכן אתה נמנה על מיטב בניה של הארץ הזו … דניאל, הרי החיים הקצרים אותם חיית היו מלאי תקווה והבטחה, והנה, במחי פשע נפשע שאין לו מחילה ואין לו סליחה הפכת לקורבן הטרור והשארת אותנו כואבים, בוכים ולא יודעים לאן נוליך את הזעם והכאב …" במלאת שלושים לנפילת דניאל הופקה במכללה לפיקוד בפנימייה הצבאית חוברת לזכרו, בה נפרדים ממנו מפקדים וחברים. כתב סגן-אלוף יפתח, מפקד המכללה: "דניאל היה בחייו דמות לחיקוי … דניאל ראה בפיקוד בצבא שליחות ודרך. משפחת הפנימייה הצבאית תמשיך לחנך לאור דרכו, ודמותו תשמש לנו סמל. אני משוכנע שכך הוא היה רוצה". אורן, חניך המכללה, כתב: "דניאל היווה ויהווה עבורנו סמל לאהבת המולדת והנכונות לתרום, אשר שילב בחייו את ערכי הציונות, האמונה והרעות. נזכור אותו, ונפנים זיכרונותינו עמו". הילה, חברת ילדות של דניאל, כתבה בשיר לזכרו: "כעת אתה שם, ברום השמים. החמה הבוערת מחממת אותך, הכוכבים מאירים לך, העננים מלטפים, וגם הירח הוא שם בשבילך … וכאן למטה, שלהבת אש סכין כילתה את חיינו. הכאב והמתח בלב כמוקש, ואף הדמעות לא כיבו את האש. אדמת אימה זועקת לעזרה, דמך מכסה את שטחה … דניאל, שמור על עצמך. אלוהים לוקח את הכי טובים, אלו המרשים לעצמם לשאת את עול החלום, אלו שיישאו את משקל השלום". לאתר האינטרנט יוטיוב הועלה סרטון לזכר דניאל ובו תיאור חייו באומר ובתמונות, פרטי נפילתו והנצחות שנעשו לזכרו. דניאל מונצח בכמה דרכים: אנדרטה לזכר הנופלים בפיגוע הוקמה סמוך למקום התפוצצות האוטובוס, בשדרות מוריה בחיפה. בשנת 2004, ביום השנה לנפילת דניאל, נקראה כיכר תנועה ברחוב העצמאות בצפת "כיכר דניאל". בכיכר עוברת התהלוכה השנתית למירון, בה השתתף דניאל. בבית העלמין בצפת הוקמה עמדה לנטילת ידיים לעילוי נשמת דניאל. ביום השנה להולדת דניאל הוכנס לבית הכנסת "אבוהב" בעיר העתיקה בצפת ספר תורה לזכרו. קבוצת הכדורסל בצפת שבשורות הנוער שלה שיחק דניאל נקראת: הפועל דניאל – צפת. מאז שנת 2004 נערך בצפת מדי שנה, סמוך ליום השנה לנפילת דניאל, טורניר כדורסל לזכרו בהשתתפות קבוצות נוער וקבוצה מהפנימייה הצבאית.
