הרוש, אברהם
אברהם, בן סולטנה ויהודה, נולד ביום י"ד בתמוז תרצ"ה (15.7.1935) בעיר פס שבמרוקו. הוא למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" שבמרוקו ולאחר שעלה ארצה בשנת תש"י (1950), למד בבית-הספר החקלאי בנהלל. אברהם היה נער מבריק ותלמיד מצוין בבית-הספר "אליאנס" במרוקו. מגיל צעיר חלם לעלות לארץ ישראל ולשם כך עבד אחרי שעות הלימודים, כדי לממן את נסיעתו ארצה יחד עם אחיו. לאחר שהגיע לארץ נשלח אברהם ללמוד בנהלל. הוא הצטיין בלימודיו שם, ציוניו היו מעולים ומוריו עודדוהו להמשיך בלימודים. אך הוא נאלץ לצאת לעבוד כדי להשתכר למחייתו מיד אחרי סיום הלימודים בבית-הספר בנהלל וכדי לעזור להוריו וליתר בני משפחתו, שאף הם עלו לארץ. אברהם היה אדם חברותי מאוד, שמח לעזור למשפחה ולחברים, בעל אופי נוח ואיש ישר-לב. חבריו מעידים עליו כי זמן רב הקדיש כדי לסייע בפתרון בעיותיהם של ידידים וזרים, שפנו אליו בבקשת עזרה וסיוע. כאשר הגיעו הוריו ארצה, אמר אברהם לאביו: "הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא לעבוד את האדמה בחריצות ובמסירות". ואמנם, המשפחה התיישבה במושב תדהר שבדרום הארץ והקימה משק חקלאי לתפארת. אברהם גויס לצה"ל בשנת 1953 ושירת כחובש קרבי בחיל הרפואה וביחידה קרבית בחטיבת "גולני". כאיש מילואים השתתף במבצע "קדש" ובמלחמת ששת הימים בתפקיד חובש קרבי, ובאחד הקרבות התנדב להעביר פצוע תחת אש האויב, למרות שידע כי חייו נתונים בסכנה. אחרי מלחמת ששת הימים החל אברהם להתמסר לענף החקלאי האהוב עליו – המטעים. במו ידיו נטע מטעי אגסים ומישמש בבן-נון ובעזריה ואחרי כן עבד בסוכנות כמנהל מטעים. כדי להגדיל את הכנסותיו וכדי לעזור למשפחה, פתח אברהם חנות וכך חילק את זמנו בין המטע למסחר. הוא נשא אישה וברבות הימים נולדו לו שלושה ילדים. אברהם היה ראש משפחה דואג ונאמן ואב מסור לשלושת ילדיו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא אברהם עם יחידתו למלחמה השלישית בחייו, כחובש קרבי. הוא עבר את מסלול הקרבות בסיני ואף צלח את התעלה. אך ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע אברהם ונהרג תוך הגשת עזרה רפואית לפצועים בשדה-התעופה של דוור סואר, ממערב לתעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו כי אברהם היה חובש מעולה ומסור אשר גילה אומץ לב בטפלו בפצועים תחת אש כבדה של האויב. רעייתו הנציחה את זכרו בבית הכנסת "שערי-רחמים" בפתח-תקווה.
