הראל (כהנסקי), אורי (“קצה”)

בן יוסף וחסיה. נולד ביום יד בניסן תרצ"א (1.4.1931) בתל אביב. בגיל חמש נתייתם מאביו. היה בן י"ב כשהצטרף עם אמו ואחותו לכפר גלעדי אשר שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי. לאחר מכן למד בבית הספר החקלאי במקוה ישראל. חניך "הנוער העובד" היה. השתייך ל"הגנה" ולפלמ"ח, חטיבת "הראל". לפני תום לימודיו השתתף במלחמת הקוממיות ואחרי המלחמה חזר למקוה ישראל וסיים את לימודיו שם. לאחר מכן היה נקרא למילואים ובמסגרת זו שירת בחיל השריון עד שהגיע לדרגת סגן. בפרוץ מערכת סיני השתתף גם בה, נפצע באחד מקרבותיה וצוין לשבח. היווה את עמוד התווך של יחידתו והשפיע על חייליו באהבת הבריות שבו ובתבונתו. בריא היה בגופו ובפנשו ונכון לכל דבר כאיש חברה ורעות. נקרא לדגל לפני מלחמת ששת הימים ונפל בקרב שנערך בטילפית אשר בשומרון ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה, שני בנים ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר גלעדי. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן. כפר גלעדי הוציא חוברת הנושאת את שמו. שמו הונצח גם ב"חטיבה שלנו". "בדרכם", בהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו, הוקדשו כמה עמודים לתולדותיו ולדמותו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.