הצבי (הירש), היינץ אברהם
בן שרה-זלמה ומרדכי מרטין, נולד ביום י"ח בחשוון תר"ף (11.11.1919) בעיר ברסלאו, גרמניה. היינץ גדל בבית שומר מסורת ובעל זיקה ציונית חזקה. לאחר שסיים בית-ספר יסודי בעירו, עבר ללמוד בבית-ספר תיכון על שם יוהנס, שרבים מתלמידיו היו יהודים. היינץ הצטרף לארגון "הבונים" שבעירו וכנער ציוני נלהב תיכנן את עלייתו לארץ-ישראל, אולם החליט שקודם-לכן עליו ללמוד להיות חקלאי, כדי שיוכל להביא תועלת מרבית לארץ- ישראל. לשם כך החל ללמוד בבית-ספר חקלאי בעיר אאלם. המקצוע הראשי שבחר בו היה גידול פרחים. בבית-ספר זה הצטרף היינץ לתנועת "החלוץ". כעבור שתי שנות לימוד שם הציע לו אביו לעלות לארץ-ישראל ולהמשיך ללמוד בבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. אולם התנועה החליטה אחרת והיינץ יצא עם קבוצת חברים ללמוד חקלאות, הלכה למעשה, בדנמרק. משם עלתה החבורה לארץ והצטרפה לקיבוץ שפיים. בשנת 1941 הצטרף היינץ לקיבוץ הצעיר שדות ים מקום בו החלו אז לפתח את מערך הדיג בארץ. עם בואו לשדות ים גילה היינץ מסירות, חריצות וכשרון נדיר להתעמק ברזי המקצוע החדש. תוך זמן קצר היתה תרומתו לפיתוח שיטות דיג יעילות כה רבה, עד שהתמנה אחראי על הספינה "ניסיון" של הסוכנות היהודית, וכאן המשיך להתעמק בחקר הדיג ובפיתוח שיטות חדשות. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, כאשר נסע מקיסריה לחיפה לעבודתו בספינת הניסיונות ביום ד' בשבט תש"ח (15.1.1948), נפגע בבטנו מיריות שנורו על הרכב שנסע בו. היינץ שתק ולא גילה לנהג כי נפצע. רק מאוחר יותר, אחרי שהיו מחוץ לשטח האש ביקש להסיעו לבית-החולים ושם נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבשדות ים. השאיר אחריו אישה, בן ובת וכן בת נוספת – ניצולת שואה – שהוא ולבנה רעייתו אימצו, גידלו וחינכו יחד עם ילדיהם. במאמרים רבים שנכתבו לזכרו מתגלה דמות של אדם הגון וישר, שכולם אהבו, כיבדו והעריכו.