הנוקד, אורי
בן אמה ואביגדור, נולד ביום י"ב באב תרע"ה (25.7.1915) בעיר פרנקטל, גרמניה, למשפחה מתבוללת. בעירו סיים בית-ספר תיכון והיה חבר בתנועת הנוער הציוני "תכלת-לבן". בשנת 1934 עלה לארץ, הצטרף כחבר לקיבוץ רמת הכובש והתערה בו במהרה. אורי התמסר לעבודת המשק וכאיש "הגנה" התנדב לכל שירות בענייני הביטחון. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי וארבע שנים היה בשבי הגרמני ונתון שם בסכנות מרובות, כי לא ויתר על כבודו כיהודי והגן עליו ועל כבוד חבריו בפני שומרי-השבויים הגרמנים. סבל הרבה ועם היותו זקוק לעידוד ידע לעודד את חבריו. בימי הפצצות-האוויר של צבאות בעלות-הברית על הגרמנים הנסוגים ובהליכה המפרכת שהשבויים אנוסים היו ללכת הועמדה לא פעם רוחו האיתנה במבחן והוא ידע לשמור עליה ולעודד את חבריו לסבל. בשנת 1945, בחוזרו מהשבי, עבד בכרמים והתמסר בייחוד לטיפול בנוער ובהדרכתו. הוא נשלח מטעם הקיבוץ לסמינר מדריכי-נוער של "עליית-הנוער". רבה היתה השפעתו על בני הנוער, אשר ראו בו סמל, לחיים המסורים למולדת ולעיצוב חברה בריאה ועובדת. ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948) התנדב לצאת בראש כיתתו, כמפקד פל"ם, לעזרת השומרים שהותקפו בשטח המזרחי של רמת הכובש ומאחת העמדות הקדמיות ירה צרורות לעבר התוקפים. הוא עוד קרא לחבריו: "עוד מעט וגמרנו אתם, הבה נתקדם ונספיק עוד לשוב לחדר-האוכל לארוחת-הבוקר". ואמנם לחימתו הנמרצת סייעה לא מעט להדוף את האויב ולהביאו לידי מנוסה, אך משהתרומם לראות במנוסתם נפגע בצרור כדורים ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמת הכובש.
