המר,יורם
בן משה ואהובה. נולד ביום ח' באייר תשי"ז (9.5.1957) בקיבוץ קדמה. למד בבית-הספר היסודי 'יד יצחק' והמשיך בבית-הספר התיכון ע"ש רוגוזין שבקרית-גת. את לימודיו התיכוניים השלים בבית-הספר 'מבאות הנגב' שבקיבוץ שובל. כשהיה בן שנה החליטה המשפחה לעזוב את הקיבוץ ועקרה לקרית-גת. על-אף קשיי ההסתגלות שידעה המשפחה במעבר לעיר, גדל יורם בחום ובאהבה, והוא ילד ערני ומפותח מכפי-גילו. את בית-הספר היסודי סיים בהצלחה והמשיך את לימודיו במחזור הראשון של חטיבת-הביניים בבית-הספר התיכון ע"ש רוגוזין. המשטר החדש והנוקשה שבבית-הספר לא היה לרוחו של יורם, שהוקיר את זכותו של כל אדם לבחור בעצמו את העיסוק האהוב עליו ואת תחום-ההתעניינות הקרוב ללבו. אוירת התחרות שבבית-הספר קוממה אותו, והוא החליט לנסות את מזלו בקיבוץ להב וכאן מצא את מקומו. בד-בבד עם הלימודים היה פעיל בחברת הנוער של השומר-הצעיר ובחטיבה הצעירה. גם העיסוק בספורט היה אהוב על יורם. הוא שיחק כדורסל ב'הפועל', בקבוצת-הנוער בקרית- גת, וכן שיחק טניס-שולחן. אמנות הבמה ופעילויות-תרבות אחרות נטלו אף הן חלק נכבד בעיסוקיו – הן בבית-הספר 'רוגוזין' והן ב'מבואות הנגב' – בעיקר היה מוכשר בתחום ההנחיה. יורם היה אופטימי, אוהב אדם, אוהב חיים וטבע. נעים-הליכות וצנוע, עד כי לעתים דומה היה שהוא מופנם משהו ומסוגר. ועם-זאת מתבלט בערנותו לסובב אותו, במחשבות שהוא מקדיש לדברים ובדעות שהוא מגבש לעצמו. יורם היה נער שאכפת לו. רציני, מאמין, חולם ושואף לחברה מתוקנת וטובה יותר. היה לו הרבה מה לומר – לקיבוץ, למפקד, לחברה – והוא גם ידע איך לבטא את אשר עם לבו. כושר-הביטוי שלו ניכר בשיחות שקיים עם חבריו ובפרוזה ובשירים שכתב. "אני שונא את המלחמה! אני אוהב שדות ירוקים. ואני אוהב ילדים מאושרים…" כתב באחד משיריו, ובשורות אלה מתגלה אישיותו כולה, ששנאה את השנאה ואהבה את האהבה. בתחילת אוגוסט 1976 גויס יורם לצה"ל והוצב לחיל-השריון, לאחר הטירונות נשלח לקורס מפקדי-הטנקים ומשסיים אותו נשאר בקורס כמדריך. בצבא ראה יורם כלי הכרחי, אמצעי ולא מטרה. הוא כתב: "אני רוצה להילחם במלחמות ורק אותן להרוג, כדי שהבנים שלי לא יצטרכו לבזבז את היפות בשנותיהם כדי ללמוד להרוג ולשנוא. אני בסך-הכול רוצה שכולם יחיו בשלום ולא יצטרכו ללכת לצבא עם רובה, ובמקום זאת ילכו לשדה עם מחרשה. אני רוצה שלום". אך הוא הכיר בהכרח שבשירות הצבאי וקבע: "אבל אני חייב ואני אעשה את זה בצורה הטובה ביותר". ביום כ"ה באדר א' תשל"ח (4.3.1978) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבקרית-גת. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. "בנכם נפל בתחילת דרכו כמפקד, ואין ספק שלולא נפל היתה צפויה לו הצלחה בדרכו הצבאית", כתב מפקד היחידה במכתב-תנחומים למשפחה השכולה. "אישיותו התבלטה בקבוצת 'יעלים'. נראה לי בוגר מאחרים – גם במראהו וגם בהתייחסותו לדברים. הערכתי את כושר-החשיבה שלו, את נטייתו לביקורתיות אגב חדירה לעומקם של דברים; את אומץ-לבו להביע דעה בלתי-מקובלת; אך בעיקר הערכתי את רגישותו שהתבלטה בעיני דוקא על רקע השתדלותו להיראות ציני – וחיבבתי אותו על-כך. בחוש-הומור ראוי לציון היה מפריח אמרות-כנף ציניות, שהסגירו לאוזנינו, משום-מה, דוקא את רגישותו". דברים שנאמרו באזכרה. משפחתו הנציחה את שמו בחוברת שהוציאה לזכרו, ובה דברי חברים על דמותו. וכן בסיועו ובארגונו של סניף 'הפועל' קרית-גת נקרא טורניר כדורסל על-שמו.
