בן אביטל וצבי. נמרוד נולד ביישוב מצפה אבי"ב בגליל התחתון ביום כ"ב באדר ב' תשמ"ד (26.3.1984), אח צעיר למיכל. מנישואים שניים של הוריו נולדו אחיו למחצה הצעירים ממנו: שקד ועמית פישר, אחות ואח מצד אביו, ואחיו חגי בן יהודה מצד אימו. כשהיה נמרוד בן שלוש הוא עבר, עם אימו ואחותו, לקיבוץ כפר החורש בעמק יזרעאל. נמרוד נקלט בקלות בגן הילדים של הקיבוץ, ובהמשך התחנך במוסדות החינוך האזוריים. את התיכון, סיפרה אימו אביטל, נמרוד לא אהב במיוחד ואף קרה שהיה נרדם בשיעורים, דבר שהרגיז מאוד את המורות שלו. נמרוד היה ילד חביב וחברותי. מגיל צעיר הוא אהב מאוד משחקי מחשב, ובתחום הספרות אהב לקרוא בעיקר ספרות בדיונית. הוא אהב חיות, ולאורך השנים גידל בחדרו תוכים, חתול ואוגר. כנער נמרוד עבד בלול של הקיבוץ, ובאותה תקופה סרב לאכול עופות. נמרוד התגייס לצה"ל ב- 20/10/2002. הוא מאוד רצה להתגייס לחיל קרבי, אך כיוון שסבל מבעיה בריאותית שובץ לחיל הקשר (חיל התקשוב היום). במהלך השירות נמרוד נאבק להעלאת הפרופיל שלו, ולאחר התעקשויות הוא הצליח במאבקו והועבר לחיל התותחנים. עם המעבר נמרוד נאלץ לעבור טירונות מחדש, ועשה זאת ברצון. למרות הקשיים שהיו בהמשך הדרך נמרוד אהב מאוד את השירות בתותחנים. במהלך שירותו הוא נפצע בידו כשפגז נפל עליה, נותח בבית החולים של צפת ולאחר תקופת החלמה חזר ליחידה שלו בתותחנים. נמרוד סיים בחיל התותחנים שירות חובה מלא. בתום שירותו הסדיר נמרוד שובץ ליחידת מילואים של חיל התותחנים. הוא אהב מאוד לצאת לשירות מילואים, שם פגש את החברים שלו . כחייל מילואים הוא השתתף, בין היתר, במלחמת לבנון השנייה ב-2006. עם סיום שירות החובה נמרוד שב לקיבוצו והחל לעבוד במאפיית כפר החורש, כדי לחסוך כסף ללימודים שתכנן להתחיל. אלונה ונמרוד היו זוג במשך למעלה משנה. לפני הלימודים נמרוד נסע לעבוד בקנדה, ובשובו עבד כמלווה חמוש בטיולים בארץ. במאפיית הקיבוץ נמרוד עבד יחד עם בן-דודו שגיא, שסיפר על הווי העבודה המשותפת: "לילות שלמים במפעל אנחנו עוברים מהתנורים לשולחן הלחמניות ובין הקווים השונים – אורזים לחם במגשים. צחוקינו הרועמים קורעים את קירות המפעל … איך שהחיינו בכזו אנרגיה את הלילות הארוכים במפעל. זה היה מדהים. איך שהצלחנו להוציא את הטוב מכל סיטואציה, גם במצבים מייאשים. איך שהפרינו זה את זה בשיחות שלנו – מפילוסופיה קיומית, דרך משחקי לשון מאתגרים ועד בדיחות וצחוקים רדודים. איך ששמחנו ביחד, איך שגרמנו גם לאחרים להצטרף ולהיות מבודרים. ובכל הפסקה אתה עדיין יושב שם – עם התה והעוגיות והעיתונים. מצחקק לעצמך". שגיא גם זכה להרבה שעות שיחה עם נמרוד, וסיפר: "בשיחות שלנו – הפתעת אותי כל פעם מחדש בהתקלות שלך. ואני מודה – ברוב הוויכוחים ידך הייתה על העליונה. אם אשתמש באחד מביטוייך, שיישאר איתי תמיד, בהחלט אפשר להגיד שהיית 'אוכל לי את הראש'. לא היו לך מתחרים. ממש בנינו לעצמנו עולם פרטי משלנו. עולם של דימויים, ביטויים ומנהגים. לימדת אותי הרבה דרך השיחות איתך, אפילו בלי שידעת. דרכך הבנתי שבכל אדם מתקיים עולם פנימי ייחודי ומופלא – כל מה שדרוש הוא רק להיפתח אחד לשני. משהו שהצלחנו לעשות במידה רבה". נמרוד שאף להיות פאראמדיק (מתמחה ברפואת חירום), והתקבל ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור זמן קצר הוא הבין שהלימודים האלה לא מתאימים לו ולכן עזב את האוניברסיטה, שכר חדר בירושלים והתחיל לעבוד בעיר. במקביל לעבודתו בירושלים נמרוד השקיע בלימודים ובהתמחות בכמה תחומי עניין: הוא למד לבשל, וכן למד את השפה הצרפתית ולמד קרב מגע. נמרוד היה איש חברה ואוהב משחקי חברה, אדם בעל ידע רב במגוון תחומים ובעל חוש הומור ויכולת סטירית, שידע תמיד לשלב בשיחה בדיחות או חידות וחידודי לשון. הוא התאקלם בירושלים, והיו לו הרבה ידידים וידידות שמאוד אהבו אותו. גם אחרי שעבר לירושלים שמר נמרוד על קשר אמיץ עם משפחתו בצפון. בביקורו האחרון, סיפרה אימו, יצאו כולם לטיסה בכדור פורח מעל עמק יזרעאל. בביקורים ובמפגשים המשפחתיים נמרוד תמיד בלט, אם במשחקי חברה ואם בשיחה, כפי שסיפר בן-דודו שגיא: "היית המלך הבלתי מעורער של המשחקים – מנהיג מלידה, שולט בעניינים, מתקתק את המשחק בדיוק מוחלט ולפי החוקים. רק תושיבו לידו עוד שחקנים ויש לכם רצף משחקים מהנים ומלהיבים. כל כך הרבה פוטנציאל היה טמון במפגש איתך, וכך בכל פעם מחדש גילית לנו דרך המשחק את עולמך הפנימי הסוער, המרגש והסוחף – עולם מלהיב ומאתגר, מלא בדמיון ובהרפתקה. אני בטוח שזו הייתה חוויה צרופה לכל בני המשפחה, לראות כך את כולנו, ביחד איתך. לספוג מהייחודיות שלך, להתרשם מיכולותיך המבריקות, לראות אותך הולך תמיד בדרך שלך, ללא פשרות". רב-סמל נמרוד נפל בעת מילוי תפקידו ביום י' בכסלו תשע"א (17.11.2010), שלושה ימים אחרי שהחל שירות מילואים. בן עשרים ושש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ כפר החורש. הותיר הורים, שתי אחיות ושני אחים. ספד לנמרוד אביו צבי: "בבואנו לבכות לך אנחנו בוכים על עצמנו. על הריק וחוסר הידיעה שבו נותרנו. על ההפסד, ואנחנו כל כך אהבנו אותך, את יופיך, את ההנאה שגרמת לנו בהיותך מצחיק, שנון, סטירי וידען. ואולי סערה נפשך ואנחנו לא הכרנו. ואולי ביקשת לך שקט ומפלט, וממה? ואנחנו לא ידענו. ועכשיו על קברך אנחנו בוכים. שימתק לך שם במרומים." ספד לנמרוד שגיא, בן-דודו: "הרבה מאוד שיחות. הרבה מאוד מילים. הרבה מאוד שתיקות. היית אדם יקר, חבר טוב. קשה להכיל שכל מה שהיה מוחשי בך – פתאום מצטמצם לכמה זיכרונות. כל הזמן שבו הכרנו אותך, כל מה שהיית בשבילנו, כל מה שאתה עדיין – כמו נעלם, משוטט אי שם במרחב אינסופי, מחוץ לתפיסתנו. לא העלינו על דעתנו שההיכרות איתך תהיה כה קצרה … נמרוד – היית וגם נשארת נשמה מיוחדת במינה. אני שמח ומודה על שנפל בחלקי, אפילו במקצת, להכיר אותך. גיליתי בך עולם קסום ומופלא, מלא בדמיון ובעושר פנימי. גיליתי בך אדם בעל אינטליגנציה מפותחת וידע רב, בעל שנינות וכושר ביטוי מדהים, מלא ברצון טוב לעזור, להתחבר ולאהוב. הדייקנות חסרת הפשרות שלך, חוש ההומור האיכותי, החיוך השרמנטי. אלו זיכרונות ממך שיישארו לעד. נמרוד. איפה שלא תהיה נשמתך עכשיו – אנחנו אוהבים אותך, מוקירים אותך וזוכרים אותך".
