הלר, שלמה

בן מרים ושמעון, נולד ביום כ"ח בחשוון תרפ"ז (5.11.1926) בתל- אביב. בילדותו אהב לעסוק במלאכה ולא התעניין בלימודי בית- הספר. כאשר בגר היה למכונאי זריז במלאכתו. במלאות לו 18 שנים, בימי מלחמת-העולם השנייה, התגייס לבריגדה היהודית. את תקופת-אימוניו הראשונה עבר בצריפין ואחר-כך נשלח לחוץ-לארץ. בצבא שירת שנתיים, ואגב שירותו נטל על עצמו תפקיד שליח מארץ-ישראל לשרידי המחנות. נשתחרר עם אחרוני המשתחררים בשנת 1946. בשובו לבית-הוריו ואל חבריו הירבה לספר על הרשמים שנחרתו עמוק בלבו – על הפגישה עם יהודי הגולה ומעלילות הצבא. בתחילת מלחמת-העצמאות, בינואר 1948, התגייס לשירות ונשלח לירושלים. הוא התבלט בין חבריו בחוסנו ואומץ-לבו בפעולות-הקרב הרבות שהשתתף בהן. הוא היה אומר: "אין האסון רע כל כך אם נהרגים. אם מוכרחים להיהרג – נהרגים". היה למפקד ואחראי לקטע הדרומי של מקור חיים ושם נפל על משמרתו ביום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948) בפגוע בו כדור צלף. נקבר במקור חיים. ביום י"ז באב תש"י (31.7.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.