הלר, יצחק

בן חיה ויחיאל, נולד ביום י"ז בסיוון תרפ"ה (5.6.1925) בתל-אביב. בהיותו תינוק נסעו הוריו לגרמניה ובשנת 1933 חזר עימם לתל- אביב. סיים בהצטיינות את בית-הספר "אחד-העם" וקיבל מלגת לימודים לגימנסיה "בלפור". עוד בילדותו התבלט בתכונותיו: אומץ, רדיפת-צדק קנאית ורוחב-לב. הוא הירבה לקרוא, הצטיין בציור והיה בעל מחשבה מקורית וביקורתית. כשסיים את הכיתה החמישית של הגימנסיה עברו הוריו לכפר והוא הפסיק את לימודיו כדי לעזור בהקמת המשק. בהיותו בן 16 נטל על עצמו במסירות ללא גבול את עול הבית. בו בזמן היה החבר הצעיר ביותר בחי"ש המקומי. בהיותו בן 17 נתקבל למשמר הנע של הרוכבים במשטרת היישובים העבריים בכפר שמריהו, ואחר-כך היה מפקדם. מתוך מסירות ואחריות לתפקיד דחה את הצעות בני המשפחה לתמוך בו בהשתלמות בלימודיו. מגיל צעיר השתתף בכל פעולות ה"הגנה": מ"סליק" בתקופת משפטי הנשק ועד הורדת מעפילים, פיצוץ רכבות, פעולת שרונה, שבה שימש מפקד יחידת סיירים, ועוד. חמש שנים שירת במשמר הנע ושוחרר באביב 1947. יצחק עבר לתל-אביב והתחיל לעבוד במסגריה. הוא חשב שיוכל ללמוד בערבים, אבל תפקידיו כמפקד יחידת סיירים גזלו את כל זמנו ונבצר ממנו להמשיך בלימודיו. בפרוץ מלחמת-העצמאות הוצע לו תפקיד ב"הגנה" בסביבת בית הוריו, אך הוא דחה הצעה זו בטענו שמקומו בקו הראשון. לאחר ה29- בנובמבר, יום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, השתתף בשתי התקפות על יאזור ובהתקפה על תל-א-ריש, ועסק בהטרדת התחבורה הערבית. בחודש דצמבר 1947 נשלח לקיבוץ ו', ליד בית-דגון, שהיה מנותק, בתפקיד סגן מפקד המקום. עם הקמת חטיבת "גבעתי" הוצע לו תפקיד אדמיניסטרטיבי, אבל יצחק, שהיה איש-קרב, דחה אותו. בינואר 1948 הדריך בקורס סיירים בקריה. נשלח לבן שמן כמפקד בקורס מפקדי-כיתות ואחראי לביטחון המושב הנצור. אחר-כך נשלח לקורס צלפים שסיימו בהצטיינות. היה אהוב ונערץ על פקודיו ומפקדיו שבטחו בו לחלוטין. לקראת פעולת "נחשון" מונה למפקד מחלקה. נפל בראשית הפעולה ביום כ"ד באדר ב' תש"ח (4.4.1948) בין נען לחולדה ונקבר בנען. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.