הלפרין ישראל

בן ליפא וטולה. נולד ביום כ"ד בניסן תש"י (11.4.1950) בקבוצת השרון. בהיותו כבן ארבע עלתה המשפחה, יחד עם כל חברי הקבוצה ליפעת ובה עברו על ישראל שנות הילדות והנעורים. בילדותו היה ישראל שובב, עירני וסקרן. בחיפושו הבלתי נלאה אחר סוד פעולתם של חפצים ומכשירים, היה משאיר אחריו שורה ארוכה של "מעשי חבלה" בלתי ניתנים לתיקון. הפגישה עם עולם הכתב פתחה בפניו אופקים חדשים. כבר בשנות ביה"ס הראשונות החל לגלות כשרון ביטוי וסגנון. כתיבתו הייתה עשירה ומיוחדת, כשלעיתים קרובות עובר בה חוט דק מן הדק של הומור אישי מאוד, אך חריף וקולע. בשנים מאוחרות יותר נוצל כשרון הכתיבה לסאטירות שנונות על חיי החברה וביה"ס. מטבע ברייתו לא היה ישראל מן ההולכים בתלם ומן העונים "אמן" וההתנגשויות עם הסביבה היו בלתי נמנעות. כתוצאה מעימות מתמיד עם אחדים ממוריו הזניח ישראל במידה רבה את הלימודים. הודות לכשרונו, המשיך, אמנם, להחזיק בתואר "תלמיד טוב" אך לא הגיע למיצוי יכולתו. בחברת הילדים בקיבוץ ניכרה מרדנותו בהוצאת "עלון מחתרת", הופעות עליזות ויוצאות דופן במסיבות, פיתוח גופני בכיוונים לא שגרתיים וזיקה עמוקה לשירה ולמוסיקה. ישראל היה פתוח לאורחות חיים ונהגים חדשים. הוא נמשך אל המתנדבים הזרים מחו"ל ששהו במשק ובילה במחיצתם שעות רבות, בשיחות ארוכות ובזמר – כשהוא מלווה את השירה בפריטה על גיטרה. הוא התגייס לצה"ל בנובמבר 1968. כבר בטירונות התוודע, כיתר חבריו, אל ה"גזרות החמות": התעלה, רצועת עזה והבקעה – ואליהן חזר מאוחר יותר, אחרי סיימו קורס מ"כים. בזכות כוחו הפיסי הבלתי-רגיל, התושיה והנכונות, היה ישראל לאחד הטובים בחיילי היחידה. הגיטרה, השירים וההומור המיוחד ליכדו סביבו תמיד חבורה צוחקת ועליזה, אפילו בתקופות הקשות של המארבים באזור התעלה, בהן גלש הלך-הרוח, לעיתים קרובות, לפסימיות ודכדוך. בליל ח' בסיון תש"ל (11.6.1970), נפל ישראל בפשיטה שנערכה מעבר לתעלת סואץ. מטרותיה העיקריות של הפשיטה היו: (א) לפרוץ תוך זמן קצר קטע מהמערך המצרי. (ב) פעולת גמול על החדירות האחרונות לשטחנו, בהן הסבו המצרים אבדות ונפגעים רבים לכוחותינו. (ג) חיסול הקטע הצפוני, הקשה ביותר, בקו המצרי, על מנת להחליש את מערך האויב ולהסב לו נזקים כבדים ככל האפשר. מטרות הפעולה הושגו במלואן, הודות ללחימתם המעולה של חיילי היחידה והסיוע האוירי היעיל. אך כרוב הפעולות מסוגה – גבוה היה המחיר; ארבעה נפלו בקרב, בהם ישראל – – – קובץ זיכרון הנושא את השם "מכוות אש" יצא לאור לזכרו על ידי המשפחה, בית יפעת וחבריו לנשק.