הלפרין, יהודה-אריה

יהודה, בן שרלוטה ושמואל, נולד ביום כ"ד בתשרי תשי"ב (24.10.1951) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי בקרית שמואל. אחרי-כן עבר ללמוד בישיבה התיכונית בקרית שמואל וסיים את לימודיו בישיבה התיכונית "נוה הרצוג" באשדוד. יהודה – או אפה, כפי שחבריו נהגו לכנותו מתוך חיבה – שקד על לימודיו בבית-הספר היסודי, על-אף שנאלץ להשכים ולנסוע מדי בוקר בשלושה אוטובוסים מביתו עד לבית-הספר. לבסוף החליטו הוריו להעבירו לבית-ספר שיש בו פנימייה במושב שדה-יעקב, שם התגורר קרוב משפחה שלהם. את לימודיו התיכוניים החל אמנם בישיבה בקרית-שמואל, אולם משהגיע לכיתה י' עבר לישיבת "הרצוג" באשדוד. רוב תלמידי ישיבת "הרצוג" היו בני עדות המזרח ויהודה, שהוקסם ממנהגיהם וממסורתם של חבריו לספסל הלימודים, נקלט במהירות בחברה ואף נהג להביא את ידידיו לביתו כשיצא לחופשות. יהודה היה חבר בתנועת בני-עקיבא וחבר גרעין "יחדיו" של התנועה. במסגרת פעילותו בתנועה יצא לטיולים וסיורים ברחבי הארץ והשתתף בכל האירועים החברתיים של התנועה. הוא אהב לקרוא ספרות טובה והיסטוריה, התעניין בנושאים טכניים ואף בנה בעצמו מכשירים שונים ועיצב חפצי אמנות. יהודה גויס לצה"ל בסוף יולי 1970 ולאחר שהשלים את אימוני הטירונות, נשלח במסגרת שירותו בנח"ל לטירת-צבי. בתחילה עסק שם בעבודות שונות, בשדה, ברפת ובלול – עד שהצטרף לקבוצת הדייגים של המשק. עבודת הדיג שבתה את לבו ולפעמים היה מבלה לילות שלמים בים הפתוח או בכנרת, בתנאי מזג אוויר קשים, ושומר על רשתות-הדיג. לאחר שהשתחרר משירות החובה, חזר יהודה לקיבוץ. בראש השנה, ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, התאספה המשפחה כולה ויהודה הבטיח כי יחזור הביתה לפני חג הסוכות, כדי להקים את הסוכה, כפי שעשה בשנים קודמות. הייתה זו הפעם האחרונה שהוריו ראו אותו. מצב רוחו היה טוב והוא היה עליז כתמיד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, ישב יהודה ליד מקלט הרדיו וחיכה שתישמע סיסמת-הגיוס שלו. משזו בוששה לבוא, צרר את תרמילו ואמר: "אני לא יכול לשבת יותר. בחורים אחרים נלחמים בשבילי ואני מוכרח ללכת…" אחד מחבריו ביקש ממנו להמתין, כדי שיביא לו אוכל לדרך, אולם יהודה סירב להשתהות ומיהר לבסיס. הוא הצטרף ליחידתו והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים ברמת-הגולן. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), היה הטנק של יהודה בין הטנקים שהתקדמו לעבר מזרעת-בית-ג'אן. הטנק שלו הגיע ראשון אל גבעת המסגד ושם נפגע על-ידי מארב של חיילים סורים. יהודה נהרג במקום והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטירת צבי. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. חבריו של יהודה לגרעין "יחדיו", הוציאו לאור חוברת לזכרו.