הלפרין, אשר
בן בתיה ואברהם, נולד בראשית שנת 1910 בעיר זבורוב, מזרח גליציה, פולין. נודע כ"עילוי" מילדותו, היה תלמיד-חכם ורבותיו בישיבת לבוב ניבאו לו גדולות. אחרי שהתכונן לכך בשעות הפנאי עמד בהצלחה בבחינות בגימנסיה האנגלית בלבוב, הצטיין בה בלימודיו, בייחוד בספרות הפולנית והגרמנית ובספרות הקלאסית, ואחרי שקיבל תעודת-בגרות הוסיף להשתלם ולהעשיר את ידיעותיו בספרות. אשר הצטרף לתנועת "גורדוניה" ועשה את הכשרתו בערים קוזלוב ונאדבורנה. כשהגיע תורו לעלות ארצה צריך היה להתייצב לצבא הפולני. הוריו הציעו לפדותו בכסף, אך הוא סירב להשתחרר בדרך זו. אחרי סיום שירותו הצבאי עלה ארצה בשנת 1933 והתנחל עם ראשוני קבוצת "גורדוניה" בחולדה. הוא עבד במשק והיטה שכם לכל התלאות והמשימות הקשות של ביסוס המשק. בשנת 1936 חלה בטיפוס בעת המגפה הגדולה. בעת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה שומר בשדות חולדה. אשר למד במהרה את לשונם ומנהגיהם של השכנים וידע לעמוד באומץ ובכבוד מול השודדים הערביים ובשנת 1939 ישב זמן-מה בכלא יפו בשל פעולת-גמול נגד ערביי הכפר הסמוך. הוא שירת בנוטרות וב"הגנה" וסיים קורסים שונים. בשנת 1940 נמסר לו ריכוז ענף הפלחה, התמסר ללימודיו להלכה ולמעשה בעיון בספרי-מקצוע, בניסיונות ובסיורים, בבדיקות קרקע, זרעים ושיטות-עיבוד. במשך זמן-מה ריכז את המדור "גידולי שדה" בירחון "השדה" ופירסם בו 17 מאמרים. ידיעותיו הרבות העלוהו לדרגת מדריך בפלחה ובשנת 1942 נבחר למרכז ארגון עובדי הפלחה בחיפה. הוא הירבה לבקר במשקים ולהעניק מידיעותיו לכל הזקוקים לכך. היה קשור מאוד למשפחתו בחולדה, לאישתו ולארבעת ילדיו, אך לטובת החקלאות הירבה לנדוד במשקים בכל חלקי הארץ ואף השתתף במסע הלימוד מטעם ההסתדרות החקלאית בארצות-הברית ב-1946. שם רכש אהדה והבנה לארץ ולמאבק העברי בה. בשובו משם מלא וגדוש ידיעות החל להכין ספר על החקלאות בארצות-הברית, שעמד להתפרסם בהוצאת המרכז החקלאי ו"השדה". כאשר פרצה מלחמת-העצמאות סירבה הקבוצה להרשות לו להתגייס לצבא, משום שזקוקה היתה לכל אנשיה, כנקודת-חזית, והוא המשיך בעבודה ובהגנה בחולדה עד יומו האחרון. ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948) הפציצו מטוסי האויב המצרי בלי הרף את הקבוצה בפצצות נפץ ותבערה, ותוך כדי פעולתו המסורה בכיבוי הדליקה במוסך הטרקטורים, על אף סכנות ההפצצה, נפגע ונפל בעת מילוי חובתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחולדה. הניח אישה, לינה, וארבעה ילדים. להנצחת זכרו נקראה הספרייה של המדרשה החקלאית על שם רופין על שמו ועל שם שני חבריו בהדרכה החקלאית.
