הלפרין, אהרון

בנם-יחידם של אהובה (ליובה) וחיים, אגרונום ששימש בשורת תפקידים בכירים בימים של טרום המדינה ולאחר הקמתה, נולד ביום ט"ז באדר תרפ"ה (12.3.1925) בתל-אביב. אהרון היה יפה-תואר, נעים-הליכות ומוכשר, בעל הדרת-כבוד ואצילות-נפש – מקור אהבה וגאווה להוריו. אהרון למד בבית-הספר היסודי "בית חינוך לילדי העובדים" וסיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים בבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. בגמר לימודיו התגייס לצבא הבריטי וכאשר הוקמה הבריגדה היהודית הצטרף לשורותיה ולחם באיטליה. עם תום הקרבות השתתף בהצלת שארית הפליטה ממחנה הריכוז ברגן בלזן. לאחר המלחמה נסע לפריז ללמוד רפואה וטרינרית. במסווה לימודיו הוא פעל בשליחות "המדינה שבדרך", ברכישת נשק ובמסגרת עלייה ב'. עם הקמת המדינה עלה ארצה כמלווה מעפילים באוניית המעפילים "המורד". באונייה היתה צפיפות נוראה והמעפילים היו מנועים מלעלות לסיפון ואהרון ירד אליהם על-מנת לסייע ולעודד את רוחם. אהרון התגייס והוצב בחיל-הים שאך הוקם, והשתייך לפלוגת הנחיתה של החיל. בליל 18- 17 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית-עפה מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. לכוחותינו היו הרוגים ונעדרים רבים ובהם אהרון. מאחר שמספר חיילים נפלו בשבי המצרי, סירבו הוריו להאמין כי בנם נפל בקרב, וזאת בהסתמכם על עדות של קצין בצלב האדום שסיפר שראה אותו מאושפז בבית-חולים במצרים. על כן סירבו להנציחו עם יתר חללי צה"ל. אהרון וחבריו הובאו למנוחת עולמים ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) בבית-העלמין הצבאי בנחלת יצחק. הוריו חילקו מדי שנה מלגות לתלמידים מצטיינים בלימודי החקלאות במקווה ישראל ובמדרשת רופין. ידידים קרובים של המשפחה, משפחת בן-זאב משדה ורבורג, העניקו לבנם בכורם את השם אהרון, כן הונצח שמו במועדון המיועד לחניכי הפנימייה במקווה ישראל.