בן חוה ומיכאל. נולד בבת ים ביום ט"ז באב תשכ"ד (25.7.1964). אח בכור לרחל, חגי וערן. שנות חייו הראשונות עברו עליו בבת ים. בהמשך, כשהמשפחה עברה לרמות השבים, השתלב בבית-הספר היסודי שבכפר. אז גם החל לבקר בחוגי ההעשרה שייסדה ד"ר אריקה לנדאו בתל-אביב. אחרי סיום בית-הספר היסודי למד בחטיבת-הביניים "שז"ר" ובבית-הספר התיכון "כצנלסון" שבכפר סבא, שם התמקד בלימודי הפיזיקה והמתמטיקה. בתקופה זו, במקביל ללימודיו שלו, נתבקש גם לחנוך בלימודיו נער צעיר יותר. החניכה אמורה הייתה להימשך שנה, אך נמרוד בחר להמשיך וללוות את הנער במשך שנתיים נוספות. נמרוד היה פעיל בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בקן שבהוד השרון, ושימש כמדריך במשך שלוש שנים. בתום לימודיו התיכוניים, התנדב ל"שנת שירות" ודחה את גיוסו בשנה. בשנה זו הדריך נוער במסגרת גרעין "עודד" של תנועת המושבים במושב רנן של המועצה האזורית "מרחבים" שבצפון הנגב. באוגוסט 1983 כתבו לו חבריו לגרעין "עודד" שיר למסיבת הסיום של הגרעין: "כל התכונות הטובות נחתו פה על נמרוד שלנו נותר לנו רק לקוות שתמיד תישאר "משלנו" תמיד תישאר באמת בחור לעניין כמו עכשיו את המדינה תשרת ותחזור במהירות למושב! פיזמון: לו היו באמת עוד כמה, עוד כמה בחורים כמו נמרוד שלנו היה העולם בהרבה משתפר והיינו גאים אז כולנו עכשיו היכונו כולם לשטיפה טובה בעיניים כי לא יחזור הוא לבד וגם לא עם אחת או שתיים יחזור אל אביו ואימו איתו גם יביא בשורות אחת מהן כבר אחריו גדוד שלם של בנות פיזמון: לו היו באמת עוד כמה, עוד כמה בחורים כמו נמרוד שלנו היה העולם בהרבה משתפר והיינו גאים אז כולנו היות וקיים רק אחד אל חשש ואל פחד תפקיד גדול ממלא תפקידם של כולם גם יחד ומה שנותר לסיום מילים אחרונות בשבילך שתשמור עלינו יפה ואלוהים ישמור טוב אותך פיזמון: לו היו באמת עוד כמה, עוד כמה בחורים כמו נמרוד שלנו היה העולם בהרבה משתפר והיינו גאים אז כולנו". עם גיוסו לצבא, בסוף חודש אוקטובר 1983, התנדב לשרת בחטיבת ה"צנחנים". הוא עבר קורס מ"כים ולאחר מכן קורס קציני חי"ר. בסיום הקורס, הוצב לשרת בפלוגת ההנדסה הצעירה של חטיבת "גבעתי", שם שימש כמפקד צוות במשך כשנתיים. לקראת תום שירותו, מאחר שמחליפו טרם הגיע והצוות שבפיקודו היה בפעילות בצפון, ויתר על חופשת השחרור ונשאר לפקד על חייליו, על אף שאמור היה להתחיל בלימודיו. משהשתחרר, למד הנדסת חשמל במגמת אלקטרוניקה ב"טכניון" שבחיפה. במהלך לימודיו הכיר את אופירה, ולימים נשא אותה לאישה. הוא היה בעל אוהב ומסור. לשניים נולדו ארבעה ילדים – יסמין, אבינעם והתאומות הדס וספיר – אותם גידל עם אופירה ברוך, בשימת לב, בסבלנות אין קץ, מרעיף חום ואהבה. המשפחה שהקימו הייתה לו מקור לגאווה ולנחת. לנמרוד היה חשוב לשמור על איחוד המשפחה המורחבת, ובביתם שבראש העין נהג לכנס בחגים ובשבתות את השבט, ניצח על השמחה וייצר את ה"ביחד". בסיום לימודיו החל לעבוד, ולאחר שנים מעטות מצא את מקומו בחברת "טאוואר". הוא עבד שם כשתים-עשרה שנה, עד יומו האחרון, רוב הזמן במחלקת הפיתוח. לאחר נפילתו של נמרוד נחנך אולם לימודים לזכרו בחברת "טאוואר", במעמד זה נשאו דברים חבריו לעבודה: "…כאשר הגעתי ביום הראשון ל"טאוואר" היית מבין הראשונים שבירכו אותי על הצטרפותי למפעל. ראיתי אדם מתולתל עם עיניים אשר מדברות ומשדרות המון חיוביות, שמחה וחיבה. כבר אז הרגשתי, כמהנדס צעיר וחסר ניסיון, כי כאשר אפנה אליך אהיה בידיים טובות… מאז שהפכת להיות המנהל הישיר שלי, הדבר היה לאבן דרך בחיי. למדתי שאפשר לעשות את הדברים הלחוצים והדחופים ביותר בצורה רגועה, נינוחה, עם שליטה עצמית גבוהה מאוד. ראיתי אותך כאח גדול שדואג לכל מחסור. מעולם לא היה לך משוא פנים כמנהל, וההפך הוא הנכון: נתת לי להרגיש כאילו אתה הוא נותן השירות ולא אני". "… עם הרבה מסירות ורגישות בנה קבוצה מפוארת אשר נמרוד היה האבא שלה. עם השנים חלק מהמהנדסים המשיך ב"טאוואר" וחלק לא, אבל כולם התפתחו ואני בטוח שרובם זוקפים זאת לזכות נמרוד. אני זוכר, כדוגמה לאיכויותיו כמנהל, איך נמרוד דאג לליווי אנשיו. הדאגות לצמיחתם היו תמיד בסדר עדיפות ראשונה בעבודה. כמו כן, נמרוד נהג לא להחמיץ שיחה אישית עם כפיפיו, התעניין באופן אמיתי וכן בחייהם האישיים, בבעיותיהם, בהצלחות ובכשלים. כפיפיו גמלו לו בעבודה קשה, מסורה וצוותית. עקב יכולות אלה היווה נמרוד, ומהווה עד היום, מודל לניהול משימתי, רגשי ואישי. הדאגה הזאת הובילה את הקבוצה להישגים ולהערכה רבה של אנשיו כלפיו. לראיה: תוצאות סקר שביעות רצון שנערך ב"טאוואר" לפני כשלוש שנים. בסעיף השאלה לגבי המנהל האישי קיבל נמרוד ציון 4 מתוך 4 מכפיפיו…". בשירות המילואים הממושך שלו מילא נמרוד שני תפקידים. במשך שלוש-עשרה שנים שירת כמפקד מחלקת פלסים בפלוגת הנדסה חטיבתית. אחר כך, במהלך שבע השנים הבאות, שירת כמפקד מחלקת ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) בגדוד הנדסה. במהלך שירותו במילואים קודם והוענקה לו דרגת רב-סרן. משעבר את גיל הפטור משירות מילואים, התנדב להמשיך לשרת בתפקידו בפלוגה הקרבית. במלחמת לבנון השנייה לחם נמרוד בדרום לבנון, ברכס "הסולם", בקרבת הכפר עלמא א-שאב שמזרחית לראש הנקרה, וכתמיד הקפיד להיות באופן אישי בנקודת הפעילות עם חייליו. ביום ט"ז באב תשס"ו (10.8.2006), ביום הולדתו הארבעים ושתיים, נפל נמרוד בקרב בכפר לבונה שבדרום לבנון, בסמוך לגבול ובקרבת ראש הנקרה. טיל נגד טנקים ששיגר החיזבאללה מאזור הכפר הלבנוני נקורה, פגע בו ישירות והרגו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בראש העין. הותיר רעיה, שלוש בנות ובן, הורים, אחות ושני אחים. ביום 2.9.2007 הוענק לרב-סרן נמרוד הלל במסירה למשפחתו, ציון לשבח של הרמטכ"ל על פעילותו במלחמת לבנון השנייה. בנימוקים לציון לשבח נכתב: "הראה דבקות במשימה, אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות, רעות, רוח התנדבות, יוזמה והקרבה בעת פעילות בכפר עלמא א-שאב". כל התכונות הללו אפיינו את נמרוד בכל אשר פעל ועשה במהלך חייו. נמרוד, איש שהיה בו שילוב נדיר של חכמה, ענווה, שלווה, יוזמה והתנדבות. תכונות אלה ביחד באו לידי ביטוי בכל מעשיו
