הלל, דוד

בן שמעון ופייה. נולד ביום י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) במושב גילת שבנגב ובהיותו כבן 6 עקרה משפחתו לבאר-שבע. הוא למד בבית-הספר היסודי "מעלות" ולמרות שעמד בהצלחה בבחינות הסקר, החליט להמשיך בבית-ספר מקצועי וללמוד מקצוע. כך למד שנתיים את מקצוע השרברבות בבית-הספר התיכון המקצועי ע"ש רוזבלט בבאר-שבע. בתקופת לימודיו היה חבר פעיל בגדנ"ע. לאחר לימודיו החל לעבוד במקצועו, אך לא ראה בו ברכה והחל לעבוד ב"סולל בונה" כטפסן. את עיקר משכורתו היה נותן להוריו. מגיל 15 נהג דוד לתרום דם מדי שנה בשנה, דבר המלמד על טוב לבו ועל אהבת הזולת. דוד התגייס לצה"ל במחצית מאי 1970 ולאחר הטירונות סיים קורס נהגות ושימש בתפקידי נהג ומש"ק רכב לסירוגין. הוא היה חייל מצויין, נהג טוב ובעל מקצוע מעולה. מפקד נפת הנגב במשטרת ישראל אף ציין לשבח את שליטתו ברכב ואת קור רוחו של דוד, כאשר במקרה מסויים איבד הרכב בו נהג את בלמיו ודוד לא התבלבל, ירד מהכביש, המשיך לנסוע בשדה בין מכוניות חונות והצליח לתמרן ברכבו מבלי לגרום נזק למכונית. ביום כ"א באדר א' תשל"ג (23.2.1973), נפל סמל דוד בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר-שבע. משפחתו תרמה ספר תורה ומנורת זכרון לזכרו, שהוכנסו לבית הכנסת "בית יוסף" בבאר-שבע; שמו הונצח בבית הכנסת "מגן שלמה" (על שם חברו מילדות, שלמה אוזן שנפל בתעלת סואץ) במושב גילת.