הללי, אברהם (‘אבי’)

בן אהרון ושושנה. נולד ביום כ"ט באדר ב' תשי"ד (3.4.1954) בבאר-שבע, למשפחה ברוכת-ילדים. סיים את לימודיו בבית- הספר 'צאלים' שבעיר. לאחר-מכן למד בבית-הספר המקצועי 'אורט' שנתיים, כשמקצוע-ההתמחות שלו הוא מסגרות. המשיך ועבד במקצוע זה תחילה בתעשייה האוירית ואחרי-כן ב'תרכובות כרום' שבבאר-שבע. בטרם התגייס למד נהגות, לפי הצעת הצבא. אבי זכור לבני-משפחתו כילד שובב, מלא מרץ ובעל מזג סוער, ועם-זה טוב-לב וחש להגיש עזרה לזולתו. בת-צחוק היתה תמיד שפוכה על פניו. בתכונותיו אלו שבה לבם של חברים רבים. משגויס אבי לצה"ל, הוצב מיד כנהג לחיל-השריון ועבר קורסי- השתלמות בנהיגת משאיות. עד-מהרה משך את תשומת-לבם של מפקדיו, שעמדו על תכונותיו ועל אופיו החיובי. מפקד-הגדוד החליט להצמידו אליו כנהגו האישי. הוא נתגלה כנהג למופת לא רק בנהיגה כי אם גם בטיפול המסור והיסודי ברכב שהופקד עליו. כן דאג, על-ידי סידורים מיוחדים, להשכין הרגשה ביתית ונוחה בתוך הרכב. הוא הועלה לדרגת רב"ט. במלחמת יום-הכיפורים עשה במרחבי-סיני. גם בצבא ידע, בחיוכו ובעליזותו, להתחבב על חברים רבים – חיילים ומפקדים כאחד. באחת הנסיעות, שהיתה ארוכה, מסר את ההגה לחברו, ואז קרה אסון קטלני. אבי נפל בעת מילוי תפקידו – ביום ח' בחשון תשל"ה (24.10.1974), והוא בן 20 בלבד. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תמיד נמצא אברהם ז"ל במצב-רוח עליז ומרומם, אף-על-פי שהעבודה היתה קשה ורבה, ואף כשהיו בעיות רבות ואישיות, תמיד ידע לצאת ממצבים אלה כשחיוך על פניו. אין מלים ואין מעשים היכולים לנחם אתכם, המשפחה השכולה, באבדן בנכם היקר אברהם. אך עליכם להתגאות בבן זה, אשר היה חייל, חבר וידיד למופת, חבר שכולם אהבו וחיפשו את קרבתו". המשפחה תרמה ספר-תורה לזכרו.