הלימי, ישראל (אנדרה)
בן אסתר ושלום, נולד ביום ב' בניסן תרפ"ח (23.3.1928) בעיר בטנה שבאלג'יריה, בן הזקונים למשפחה בת עשרה ילדים. הוא למד בבית-הספר היסודי "בורג' בון אררידג'" ובבית-הספר התיכון בעיר קונסטנטין והיה תלמיד מצטיין. בתקופת לימודיו בקונסטנטין היה מעורב בחיי הקהילה היהודית שם. בבית הוריו, על אף שהיה צעיר הבנים, לקח חלק נכבד בהחלטות של בני הבית וכולם אהבו אותו והעריכו אותו בגין אופיו הנוח והתנהגותו הבוגרת והשקולה. ממסמכים של ממשלת וישי נתגלה כי בימי מלחמת-העולם השנייה, כאשר הילדים היהודים גורשו מבתי- הספר באלג'יריה, אחד ממוריו של ישראל, שהיה אנטישמי ידוע, איים שאם יגורש אנדרה – יתפטר ממשרתו. באותה עת הקימה אחת מאחיותיו בית-ספר יהודי במחתרת שלימדו בו שיעורים חילוניים. אנדרה עזר לאביו, שלימד באותו בית-ספר, בהוראת יהדות ודת. היתה לו ידיעה טובה מאוד בצרפתית ובעברית. כאשר פרצה מלחמת-העצמאות, גילה אנדרה למשפחתו כי בכוונתו לעלות לארץ-ישראל כדי להימנות עם המגינים עליה. באמצע חודש יוני 1948 הגיע לארץ, ומיד הריץ מכתבים נרגשים למשפחתו בהם הוא מתאר את שמחתו הרבה על כי הגיע ל"ארץ הקודש", ואת אושרו על ההישגים שהושגו בפיתוח הארץ; ואף התגאה על כי הוא דובר עברית כאחד הצברים. עם הגיעו הצטרף לחבורת צעירים דוברי צרפתית, בחלקם ותיקי המחתרת הצרפתית במלחמת-העולם השנייה. את החבורה קיבץ אדם בשם תדי דיפרה שהיה קתולי אדוק ונדבק בחיידק הציונות. המטרה שעמדה בפניהם היתה לשחרר את ארץ-ישראל ולהבטיח את שלומה ולשם כך התגייסו לצבא וצורפו לחטיבת הנגב של הפלמ"ח. לבושם של אנשי החבורה היה שונה משל הפלמ"חניקים; הם נעלו נעלי קרפ ובחגורותיהם היו תקועים סכיני קומנדו. הם כונו בשם: "הקומנדו הצרפתי". החבורה השתלבה מהר מאוד במלחמה בדרום הארץ ועמדה בראש הכוח שנכנס לבאר שבע בעת כיבושה. בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי המדינה, הוטל על "הקומנדו הצרפתי" לכבוש את משלטי הת'מילה שעל כביש באר שבע-ניצנה. הפלוגה הצליחה לכבוש את אחד המשלטים ולהיערך בו, אך המצרים פתחו בהתקפת-נגד בחיפוי מהמשלטים שטרם נכבשו. לאחר הדיפת מספר התקפות נאלץ הכוח לסגת נוכח העדיפות המצרית ורק לאחר הגעת תגבורת נכבשו המשלטים המצריים. ביום כ"ד בכסלו תש"ט (26.12.1948) נפל אנדרה, בקרב עם שבעה-עשר מחבריו, והם הובאו למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ רביבים בנגב. ארבעים וחמש שנים לא ידעו בני משפחתו, שגרו בצרפת, היכן קבור יקירם. רק באפריל 1993 הגיעה אחותו מצרפת לפקוד את קברו ברביבים.
