הלחמי, נדב

בן שרה ויעקב. נולד ביום י"ג באדר תשל"ב (28.2.1972) בתל אביב. נדב היה תינוק גדול, חסון ויפה. בגן הילדים התגלו כישוריו הראשונים בקריאה ובכתיבה. בכיתה א' נחשב לתלמיד חכם. הוא זכה בכל הפרסים האפשריים ובציונים הגבוהים ביותר. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר העירוני התורני 'צייטלין', ובכיתה ח' דילג על כיתה על-פי המלצת מערכת החינוך. על אף הצלחותיו, היה חברותי וצנוע מאוד. בתקופה זו החל לנגן והבחירה היתה פסנתר. גם בתחום המוזיקה גילה כשרון מדהים. הוא ניהל את חייו על הצד הטוב ביותר ותיעד בשירה ובכתיבה את רחשי לבו. את לימודיו סיים בהצטיינות. נדב היה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא ולאחר מכן הדריך בתנועה. טרם גיוסו לצה"ל, למד בישיבה בקיבוץ עין צורים והתכוון להצטרף לפרוייקט מיוחד של הישיבה, המשולב בתוכנית הגיוס לצה"ל. בהמשך, השתנו תוכניותיו והוא המשיך את לימודיו בישיבה ותקופה זו נחשבה לשירות ללא תשלום (של"ת). בתחילת מרס 1990 גויס לצה"ל ושובץ בחיל-הקשר. הוא הוצב כצפ"ר בגדוד קשר בבקעה. שירות זה היה עבורו קשה ומייגע ולאחר מחצית השנה, בעקבות הורדת הפרופיל שלו, עבר נדב לבית-הספר הארצי לקשר, אלקטרוניקה ומחשבים ושימש שם כמש"ק קישור וגיוס. גם שם שאף לשלמות, דבר שהוביל אותו להצטיין בביצוע משימות ותפקידים. ביום כ"ח באב תשנ"ב (27.8.1992) נפל נדב בעת שירותו. בתאונת-דרכים שהיה מעורב בה, שלא באשמתו, נפגע נדב בראשו ונפטר לאחר מספר ימים. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות – אייל, דרור, ארז ומיכל. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו ומעט מכתב ידו. מדברי חברים: "טוב לבו היה אוניברסלי. נדב, ללא ספק, היה אישיות מיוחדת ונעלה. גאווה מיוחדת היתה לו, וטובת הזולת היתה תמיד בחשיבות עליונה". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "ענווה וצניעות בלטו בכל מעשיו וקשריו עם חבריו לשירות. נדב היה מופת לכל חיילי היחידה. את תפקידו ביצע בהצטיינות ובאחריות".