הלוי, עזרא
עזרא, בן זהרה ושלמה, נולד ביום י"ד בתמוז תשי"ד (15.7.1954) ברחובות ולמד בבית הספר היסודי "בית יעקוב" ברמלה. אחרי-כן למד לימודים תיכוניים בישיבה התיכונית "הדרום" ברחובות במשך חמש שנים, שהאחרונה בהן הייתה גם שנת סמינר של הכשרה להוראה. התשוקה לרכוש דעת ייחדה את עזרא כבר מימי ילדותו. הוא סירב ללכת לגן הילדים בטענו שאין הוא מוצא את מקומו "עם ילדים המבזבזים את הזמן במשחקים". וכך, עוד בטרם מלאו לו חמש שנים, החל ללמוד בכיתה א', כשיסודות הקריאה כבר נהירים לו מלימוד ב"חדר" ובבית אבא. בבית-הספר היסודי היה תלמיד ממושמע וזכה להישגים טובים. "עזרא היה בחור שתקן, שקדן ומסוגר", אמר עליו מנהל בית הספר התיכון בישיבת הדרום. "יש בדידות עצובה של דיכאון, בדידות של דכדוך, אך יש התבודדות הנובעת מהרגשות עילאיות, מהתרוממות הרוח. עזרא השתייך, ללא ספק, לסוג השני. הוא הסתגר בד' אמותיו, אך מלא היה שמחה של שירה וזמר…" כשם שהיה פעיל מבחינה רוחנית, כן היה גם פעיל מבחינה פיזית. הוא החל לעסוק, כתחביב, בעבודות מתכת והרבה לעסוק בספורט. הוא ראה בפיתוח הכושר הגופני הכנה לקראת שירותו הצבא. הוא סלד מכל פינוק ושלל תופעות של יחס מיוחד שהעניקו לו הוריו, משום שהיה בן יחיד בן שש אחיותיו. תמיד הסתפק במועט ומעולם לא דרש דמי-כיס. להיפך – הוא הצליח לחסוך כסף גם בזמן שירותו בצבא. עזרא גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1972, והתנדב לחיל הצנחנים. כל חייו חלם לשרת בחיל זה ולמען שאיפה זו אף ויתר על שירות במסגרת ה"הסדר". הוא בחר לשרת בחיל הצנחנים לא רק משום התהילה והכבוד שיוחסו למדי-הצנחנים, אלא בשל רוח ההתנדבות וההקרבה העצמית, עליהם הרבה לקרוא בספרים אודות הצנחנים. "שחרחר, נמוך קומה, ביישן מעט, כך פגשנו אותו לראשונה", תיאר מפקד מחלקתו את עזרא ביום שהכירו לראשונה. "לא הייתה לו דמות של צנחן אידיאלי. אך הוא עמד על שלו ודרש להתקבל לצנחנים. מול החלטה נחושה כזאת, לא יכולנו לעמוד וקיבלנו אותו. מעולם לא הצטערנו על כך…" את חופשותיו נהג עזרא לחלק בין ביקורים בבית לבין עלייה לכותל המערבי. אחד מחבריו של עזרא, שהצטרף אליו לנסיעות לכותל, סיפר: "עזרא תמיד נסע לכותל במדים. תחילה לא הבנתי מדוע רק במדים. אבל כשעמדתי מול הכותל, הבנתי את הרגשתו של עזרא, שנהג לומר תמיד: הכותל שייך לצנחנים, ששחררוהו במלחמת ששת הימים…". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה עזרא בבית הכנסת, שקוע בתפילה. כשבאו לקרוא לו, לא הספיק להיפרד מחבריו ומיהר ליחידתו. הוא נהרג ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) בהפצצה של מטוסי האויב על הבסיס, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. המשפחה השכולה הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים עליו
