הלוי, יצחק (אצליה)

בן יעל ומשולם, נולד ביום א' באדר תרפ"ה (25.2.1925) בנהלל. הוא למד בכפרו, במשמר העמק, בבית-החינוך לילדי עובדים בירושלים ואחר-כך בבית-הספר המחוזי ביגור. בכל נפשו היה קשור לנוף הארץ, לצומח ולדומם שבה. כל צמח ואבן דובבו את לבו ועוררוהו לחקור, להכיר ולדעת. בטיוליו ובסיוריו הרבים על-פני הארץ היה אוסף צמחים, צדפים, אבנים, כלי-צור, מטבעות וכדומה. בפלמ"ח התמחה במיוחד בסיירות והשתתף בהרבה פעולות נועזות, אך לבו היה ללימודים, וכאשר שוחרר הפתיע את הוריו ומוריו בכוח שקידתו וכשרונו. עמד בהצטיינות בבחינות-הכניסה לאוניברסיטה, ומוריו ניבאו לו גדולות. בשנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה, אף כי חלה באותו זמן, התייצב לשירות והיה למפקד שנתחבב על אנשיו. כסייר מומחה הוביל את אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים נשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). יצחק הובא לקבר-אחים בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם יתר חללי הגוש בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. הניח אחריו אוסף עשיר וחשוב (ראה המאמר: "האוסף הפריהיסטורי של יצחק הלוי" מאת מ' שטקליס בבטאון "החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", שנה י"ד, חוברת ב'-ג' תש"ח. כמו-כן: "לזכר בוטנאי צעיר", רשימת חידושים פלוריסטיים, מאת נעמי פיינברון, "השדה", מנחם-אב תש"ח).