הלד, משה-שלמה (“מושיק”)
בן יעקב וסופיה. נולד ביום י' במרחשון תש"ז (4.11.1946) בעיר רדאוץ שברומניה. ברומניה למד עד כיתה ז'. היה תלמיד מצטיין ושקידתו בלימודים זיכתה אותו בפרס. הוא גם הפליא לנגן בכינור. בשנת 1958 עלתה משפחתו ארצה. משה לא סבל קשיי קליטה והתאקלם בארץ על נקלה. עד מהרה קלט את השפה, עד כי הפך להיות "צבר" לכל דבר. הוא המשיך את לימודיו היסודיים בבית הספר על שם סמילנסקי ברחובות והיה משתתף פעיל בכל פעילות ספורטיבית, כגון ריצה, כדורעף וכדורסל. לאחר שנכנס לבית ספר "אורט" ברחובות הגביר עוד יותר את פעילותו הספורטיבית. מושיק היה גם מדריך נוער ב"מכבי" והיה פעיל מאוד באימוני הגדנ"ע. מבית הספר "אורט" עבר ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האויר בחיפה חשמלאות ומכשירנות מטוסים. מי שהייתה מנהלת לשכת הקישור של חיל האויר, ונפגשה עמו בלשכתה, כותבת (בחוברת שהופיעה לאחר נפלו) על התרשמותה ממנו באותם הימים, בעת שנפגשה בצעירים לפני גיוס, ובצעירים עוד יותר, המחפשים דרך לגדנ"ע-אויר: "התרשמתי מהתאקלמותו בחיי הארץ, במציאת שביל זהב בין התחשבותו בדאגותיהם של הוריו וקרוביו ובין שאיפותיו להשתלב בחיי הנוער שלנו. התרשמתי מהתקדמותו וקליטתו, כחניך טוב ובעל כשרונות, באחד הענפים הקשים שבבית הספר הטכני של חיל האויר וגם משאיפותיו להיקלט בקורס טיס. מאוחר יותר, כשהתבגר, נהניתי מיחסו לתפקידיו השונים כקצין ובמקרה היה לנו שיתוף פעולה וקשרים במילוי תפקידינו השונים. הוא היה אחד מאותם אנשים שידעו ליצור אוירה אוהבת אליו ואל יחידתו גם יחד. משהגיעה אלי הידיעה על נפלו, הזדעזעתי יחד עם כל האנשים שרחשו אהבה אליו. – – – הרגשתי שהופסקו חיי הבחור, שדרך ההצלחה הייתה עוד לפניו, של בחור שאהב את הצבא ואת חייליו, בחור שהיה גאוות הוריו, אשר לתוכן חייהם תרם הרבה". גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1964 והתנדב לחיל האויר. בראשית 1965, בתחילת שירותו הצבאי, היה משה-שלמה תקופה קצרה בקורס טיס, אולם לאחר זמן הועבר לשרת בתפקידי תחזוקה בבסיס חיל האויר. באוקטובר 1966 סיים קורס קצינים והיה שליש בטייסת "סופר פרלון" במשך שנה אחת. כאשר פרצה מלחמת ששת הימים היה קצין ניהול, עזר להקים יחידה צבאית וביצע את תפקידו זה בהצטיינות. לאחר סיום תפקידו חזר לטייסת. בדצמבר 1968 הועבר למפקדת חיל האויר, אבל משה-שלמה, שאהב חיי עבודה עם חיילים ופעילות צבאית, לא יכול היה להסתגל לתפקידו וביקש העברה ליחידה מבצעית. במאי 1969 הועבר ליחידה בסיני, כקצין ניהול. הוא אהב מאוד את יחידתו ונקשר אליה. הקדיש הרבה ממרצו ומאונו לחיילים, שאליהם התייחס כחבר ואפילו כאב. הוא הצטיין בטוב לבו, בעליזותו, בשמחת החיים שלו ובהתנהגותו כשווה עם שווה ביחסו לכל אדם, ובייחוד לפקודיו. כשם שהיה מסור ונאמן לתפקידו, כן היה מסור ונאמן לחייליו. אור ליום כ"גבאייר תש"ל (28.5.1970), כשבועיים לאחר אירוסיו עם בחירת לבו וחודשיים לפני נישואיו, נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ברחובות. מפקד היחידה כתב עליו את הדברים האלה: "רק שנה עברה מאז הגיע אלינו, כולו מלא מרץ והתלהבות, לתפקידו החדש ביחידה. במשך שנה זו התחבב על כולנו. תפקידו כמפקד אגף המנהלה חייב אותו לבוא במגע עם כל קצין וחייל ביחידה ולשבחו ייאמר שהחל בחייל הקטן ועד למפקד היחידה, זכו כולם לטיפולו המסור. – – – משה חסר לנו ביחידה, חסרה הרוח הרעננה, שהפיחה עליזות על כל צעד ושעל". יחידתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, הנושאת את השם "משה" ובה רוכזו דברי ההורים, האחות, חברים ומפקדים.
