הלב”ץ, גדעון “(גידי”)

בן ישעיהו ויהודית. ילדי הארץ; שניהם ממיסדי "המחנות העולים". נולד ביום כ"ח בטבת תרצ"ח (11.1.1937) בחיפה. בהיותו בן י"א נתיתם מאביו שנהרג במבואות עכו בשעת מילוי תפקידו. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר יסודי בעיר מולדתו למד בבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון העברי במגמה האלקטרונית. היה חבר "המחנות העולים" ויחד עם חבריו יצא לקיבוץ יד-חנה (סנש). בהיותו ישר ומאמין באידיאולוגיה של התנועה התאכזב מאד בשעת המשבר ופירוק קיבוצו; ולאחר מכן, כשהתפרק הקיבוץ, חזר הביתה ועבד כדי לחסוך כסף ללימודיו הבאים. התכונן לבחינות הכניסה, לטכניון העברי ובשנת 1962 סיים את לימודיו בו וקיבל עבודה במעבדה הפיזיולוגית בבית הספר לרפואה שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. אישיותו ההומניטרית היא שכיוונה את מחשבתו ודרך חייו והביאה אותו לידי ניצול הכשרתו האלקטרונית בשטח הרפואה כדי להביא עזרה לבני אדם הנזקקים לה. עוד בשחר ילדותו היו ניכרות בו תכונות אשר התבלטו בבגרותו, כגון: אחריות רבה לכל מעשיו, יחס חם לחבריו, התחשבות בזולת ונכונות לעזור. תאוה לידע ולהבנה יסודית בכל עניין. לא יכול היה להשלים עם המוסכמות אולם ענוונותו ויסודיותו לא הירשו לו לאמור דבר בלתי מבוסס. היה אוהב ילדים והם אהבו אותו; כי ידע להתהלך אתם וכשנזקקו לעזרה בלימודים נהנו מאד כאשר גדעון הגיש אותם להם. הוא עצמו לא תבע תשומת לב מיוחדת והסתפק במועט. בתקופה האחרונה החל לקרוא סידרת הרצאות במקצועו. ואחד מן השומעים סיפר שהרצאותיו היו מבוססות על ידע ועל דייקנות ואף תכונה מיוחדת ציינה אותו כמרצה – התחשבותו במאזיניו, כי כל מעייניו היו בכך שהשומעים יפיקו תועלת מהרצאותיו. אהב להאזין למוסיקה ונטה לצילום ופיתוח תמונות. אף הירבה לטייל בארץ כדי להכיר אותה. גויס לצה"ל בדצמבר 1954 ושירת במסגרת נח"ל. היה חניך מצטיין בקורס סיירים. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה במסגרת המילואים וגם הפעם התנדב לסיירת, וביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בזמן שחטיבתו עסקה בטיהור מוצב הלגיון הערבי ("מוצב הפעמון") נפל בקרב שנערך בצור בחר. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. שמו הונצח ברשימות בחוברת הזכרון של הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים, "ירושלים של זהב". כן הוקדשו לזכרו כמה עמודים בספר הזכרון לבני קרית חיים – "האילנות שנגדעו". אף בספר "המלחמה על ירושלים" למשה נתן הוזכר שמו. בספר "נזכור" בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכתו של יהודה האזרחי הוקדשו לו כמה עמודים.