הירש, שלמה (“ג’ינג’י”)

בן יחיד להוריו יוסף וגרטה. נולד ביום כ"ט באדר תרצ"ו (23.3.1936) בחיפה. אביו התנדב לשרת בצבא הבריטי משנת 1940 וב-1944 נפצע בעת שירותו. האם נאלצה לעבוד למחייתה ובלב כבד שלחה את שלמה למוסד בקיבוץ גינוסר. הוא למד שם עד קום המדינה, כשהגיע לגיל 12 הוא למד שנה בבית החינוך א' בטבריה וסיים את לימודיו העממיים בחיפה. כן למד חשמלאות, מכונאות וחרטות. הוא היה ספורטאי מצטיין והשתתף במשחקי הכדורגל של "הפועל" חיפה והרבה לעסוק גם בספורט השחייה. בגדנ"ע-ים זכה במקום ראשון בריצת שדה בנובמבר 1953. במשחק שחמט, שנערך על סיפון אניה, זכה במקום הראשון והוכתר בתואר "אלוף השחמט". הוא היה בן טוב ומסור להוריו וחבר נאמן ואהוב על כל חבריו. שלמה גויס לצה"ל בראשית מארס 1954 ושירת בחיל-הים. אחרי שחרורו מהשירות הסדיר למד טכנאות כחניך במוסך פורד. לאחר מכן עבד במשך כ5- שנים באניות צי-הסוחר, כמסיק וכמכונאי. בשנת 1965 עזב את הים. כעבור שנה נשא לאישה אלמנת-צה"ל, אם לילד בן 8, וכעבור שנתיים נולדה להם בת – רונית. בסוף מארס נקרא לשירות מילואים פעיל, וביום כ"ד בניסן תש"ל (19.4.1970), נפל במארב אויב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקד גדודו כתב במכתב תנחומים לרעייתו (אשר שינתה את שם משפחתה לגולן אחרי נפילת שלמה): "הכרתי את שלמה בשירותו בגדוד זה מספר שנים. שלמה מילא את התפקידים שהוטלו עליו ברצון, במסירות וברוח טובה – – – אזכרהו אוחז בהגה של כלי רכב שונים. עומד הוא כחי לנגד עיני, נוהג במכלית המים בדרכי גבול מאובקות, לספק מים למוצבים; אזכרהו כנהג הזחל"מים השונים, כאשר הוא טורח למתוח רשת הסוואה על גבי הזחל"מים; אזכרהו ואראהו לנגד עיני טורח בהכנת ארוחות בשטח, מדליק מדורה לחימום מנות קרב; אזכרהו עומד במשמרת לילה ומסביב אפלה סמיכה וגבול עוין – – – לפי התרשמותי לא נמנה עם חובבי הצבא, אך הקפיד למלא במסירות את המוטל עליו. במשימתו האחרונה שימש שלמה כנהג רכב משוריין, אשר יצא לארוב למחבלים בגבול הצפון. בשעות המאוחרות של הלילה הופיעה מחלקת מחבלים, אשר מגמתה הייתה תקיפת מושב יובל, בכוונה לפוצץ בתים על יושביהם ולזרוע הרג והרס. המארב אשר שלמה נמנה עם אנשיו פתח באש תופת לעבר המחבלים, פגע בהם וכך מנע מהם ביצוע משימתם ושמר על חייהם של תושבי כפר יובל. אך לדאבון-לב נפצע הג'ינג'י, ככינויו ביחידה, באש האויב, פגיעה אשר ממנה לא קם. דל הוא עט אנוש מהביע תנחומים ואין בכוחי לנחמך. אך אי שם בוודאי ינצנץ בך ובילדך שמץ גאווה על מותו בגבורה של שלמה ועל שבמותו הציל חייהם של תושבי ספר, המסתכנים יומם ולילה".