הירש, עקיבא (וילהלם)
בן מתילדה ואוגוסט, נולד ביום י"ט באב תרע"ד (11.8.1914) בגרמניה וקיבל השכלה תיכונית. בשנת 1935 החליט להכשיר עצמו לעלייה ארצה, הצטרף לתנועה חלוצית ועבר תקופת הכשרה בלוקסמבורג. בניגוד לשאר הפונים להכשרה הלך ללא היסוס לאיכר, אשר אליו נשלח, ולא ביקש תנאי-עבודה קלים יותר. ההכשרה הקשה עברה עליו בלי לבטים נפשיים. מכתביו מאותה תקופה מלאים הומור, והוא חיכה בסבלנות לתורו לעלייה. עקיבא עלה ארצה בספטמבר 1936 עם קבוצה גדולה של חברים מהכשרת לוקסמבורג. הוא הצטרף למחנה "הכובש" בכפר סבא ומיד התחיל לעבוד עבודה שכירה ברפתנות. בענף זה הוסיף לעבוד גם כשיסד "הכובש" את קיבוץ רמת הכובש והיה אחד האחראים לעבודה ברפת. בקיבוץ נחשב לחבר מיושב בדעתו ובעל אופי מוצק. הציונות הסוציאליסטית וההגשמה החלוצית היו נר לרגליו. היה נאמן לדרך בה הלך ללא סטיה ורתיעה. את אשר היה בלבו – אמר ללא משוא-פנים. ביושרו ואצילות-רוחו התרחק מן השיגרה וחיפש את המושלם והצודק. היה חסון וגא, קומתו זקופה וקלסתר-פניו אומר אומץ ועוז. משברים רבים עברו עליו, אך תמיד ידע להתגבר עליהם ולפלס נתיבו. עקיבא הצטיין כמדריך קפא"פ, היה סבלן עם חניכיו ומפקד אחראי. בפעולות לילה בכפר סמוך ביצע בדיוק את המוטל עליו בשקט וללא עצבנות. היה סרג'נט הנוטרים ברמת הכובש. בשנת 1946 יצא בשליחות התנועה לבלגיה ושהה שם שנה ורבע. מיד עם שובו למשק נטל על עצמו אחריות מלאה. שעות מספר אחרי שובו מחוץ-לארץ נשמעה אזעקה (באותם ימים פשט הארבה בשדות). למרות עייפותו קם ראשון ויצא למלחמה במזיקים. בחודשי המערכה של מלחמת-העצמאות וסכנת ההפגזה על המשק השקיע את כל מרצו ויכולתו, יחד עם חבריו לענף, בהעברת הרפת למקום-מבטחים. בנדדו עם העדר לא ידע כל חשבון של שעות עבודה ועבד מבוקר עד ערב, אף כי באותם הימים נולד בנו השני וחזקו געגועיו לחיות מחדש חיים מסודרים. כשנשאל איך החזיק מעמד ברפת בשעה שעפו כדורים מעל לראשו, השיב: "מתרגלים. גירשנו את הפחד…" ובחיוכו המיוחד הוסיף: "גם הפרות התרגלו. אינן רובצות על האדמה. ובאיזו מהירות מעבירים אנו את כדי החלב לבית- הקירור ובאיזו זריזות מגיעים אנו לרפת בדרך לא דרך!" את בנו הרך הספיק לראות אך פעם אחת, בברית-המילה, ובמשך רגעים ספורים בלבד, בין תפקיד לתפקיד. ביום כ"ב בתמוז תש"ח (29.7.1948) יצא בראש קבוצת פל"ם מבני הנוער העולה לתפוס משלט בצפון רמת הכובש. התפתח קרב פנים-אל-פנים ועקיבא הוכיח את עוז-רוחו כמפקד וחייל. מצאוהו מת בעמדה כשידו לוחצת על ההדק, ו"מן המשק נעקר אחד הטובים ביותר". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמת הכובש. הניח אחריו אישה ושני ילדים.