הירשברג, יצחק
בן יהודית ויחיאל, נולד ביום ו' בתמוז תשכ"ג (28.6.1963) בתל-אביב. יצחק למד בבית-הספר היסודי "מוריה", המשיך בחטיבת הביניים בגבעת-שמואל, ואת לימודיו התיכוניים סיים בישיבת בני-עקיבא "נתיב מאיר" בירושלים. יצחק היה פעיל בתנועת "בני-עקיבא", ואף הדריך בה. הוא הרבה להטיף לערכים לאומיים, והתבטא בפני חבריו: "אנו חייבים לעבוד בפרך, לדבוק בערכים, לינוק מן השורשים העמוקים של היהדות. עדיין לא הגיעה העת לקבל, לתבוע מן המדינה. אנו צריכים לתת, ורק לתת לה". את אהבתו לארץ-ישראל הוא ביטא בטיולים רבים לאורכה ולרוחבה. עם סיום לימודיו העדיף יצחק לא להצטרף לישיבת ההסדר, אלא להתגייס ליחידה קרבית נבחרת. בפברואר 1982, הוא התגייס לשרת בחטיבת גולני. שאיפתו הייתה להגיע לסיירת החטיבה. בתקופת הטירונות שלו השתדל יצחק להצטיין באימונים, ועם זאת – להתמיד ולקיים את חובותיו הדתיות. הוא דאג לזולת, סייע לחבר שלא עמד במאמץ הטירונות. כשפרצה מלחמת שלום הגליל עדיין היה יצחק בטירונות. הוא הצטער על שיחידתו לא נשלחה לחזית. כשבוע לפני שנפל, הוא סיים את אימוני הטירונות. יצחק זכה בתעודת הצטיינות, אבל סירב לענוד את אות ההצטיינות שקיבל, כי סבר שצריך להעניק לצה"ל כל מה שאפשר, בלא תמורה ובלי להתבלט. הצניעות הייתה תכונה מושרשת בו. אחרי הטירונות עמד יצחק להצטרף לקורס חובשים, אבל הצליח להתחמק מן הקורס ולהצטרף לכוח הלוחם בלבנון. "עכשיו זמן ללחום. לקורסים יהיה לי זמן אחר-כך", אמר. ביום ט"ו באב תשמ"ב (4.8.1982), בהיותו עם הכוח הלוחם ליד שדה התעופה בביירות, התקדם יצחק בתוך נגמ"ש, כאשר פגז של האויב פגע בו והרגו. בכליו נמצאו תפילין, סידור-תפילה, חומש ומסכת יבמות, שבה למד בכל הזדמנות שבאה לו. בן 19 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו: "יצחק היה חייל מצוין, ממושמע, בעל שאיפות להתקדם בצבא, אידיאליסט, בעל אמונה שקשיים לא הרתיעו אותו. הוא הצליח להתבלט בייחודו האנושי, וברצונו העז למלא תפקידו כלוחם". מפקד יחידתו כתב עליו להוריו: "הוא הצטיין בטירונות, ומשאת-נפשו הייתה להגיע לסיירת. על תכונותיו, צניעותו ודבקותו במטרה ניתן ללמוד מחבריו, שהעריצוהו ורחשו לו הערכה רבה". יצחק הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. אחרי מותו, הוא הועלה לדרגת רב"ט. הוא השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות