בן אריה וחיה. נולד ביום ד' בתמוז תש"ח (11.7.1948) בלודז' שבפולין ועלה ארצה עם הוריו בתחילת אפריל 1950, בהיותו בן שנה ושבעה חודשים. בילדותו היה יורם ילד עליז ושופע חיים, שהעסיק את הכל בעירנותו ובסקרנותו. הוא ניחן בתכונות מצוינות: גישה חברותית, ידידות, אומץ לב ורעננות, ולכן היה אהוב על חבריו כל חייו. הוא למד בבית הספר היסודי "יהודה המכבי" ואחר כך עבר לבית הספר היסודי "יבנה" בצפון תל אביב. סיים את לימודיו במגמה הביולוגית בביה"ס התיכון העירוני ד'. מטבעו היה פעיל ומחפש אתגרים וכך הצטרף לתנועת הנוער "מחנות עולים" ולתנועת "הצופים". הוא היה ספורטאי מעולה עוד מימי בית הספר היסודי. בבית הספר התיכון נמנה עם נבחרת בית הספר בענפי ספורט שונים וייצגו בתחרויות בין בתי ספר תיכוניים בארץ. הוא הצטיין בתחרויות מירוץ שליחים, אתלטיקה קלה, הדיפת כדור ברזל וכדור סל וזכה בתעודות הצטיינות ממשרד החינוך והתרבות. יורם הצטיין גם בשחיה. בשנת 1963 נשלח מטעם בית הספר התיכון למחנה הגדנ"ע להשתלמות כמפקד כיתה, ראש קבוצה ומדריך ספורט. בחירתו כאחד מנציגי התלמידים לא הייתה מקרית. הכל הבחינו בכושר המנהיגות שלו, בבטחונו העצמי, בתפיסתו המהירה ובידע שלו. ברור שהוא ניחן בכושר החלטה, בנכונות לעזור לזולת ואף לקבל על עצמו אחריות. בזכות התכונות הללו זכה להערכה, להוקרה וגם לידידים רבים, ששמרו לו אמונים עד יומו האחרון. הוא שנא שקר וחנופה והיה נוהג ביושר וללא משוא פנים. תחביביו היו ספרות ומוסיקה קלה. בחופשותיו מלימודים עשה בקיבוצים שונים: ב"משגב עם", בעמק יזרעאל וב"עין השופט" ושם עזר בארגון עבודות שונות. כאות הוקרה קיבל מכל קיבוץ ספר ובו דברי הערכה אישיים. עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי החליט להיות רופא ובהחלטה זו נשאר כל ימיו ולכן ניגש לבחינות הקונקורס לפקולטה לרפואה בירושלים. יורם גויס לצה"ל בשנת 1966 ומתוך שלוש השנים של שירותו בצה"ל שירת רוב הזמן בחזיתות. במלחמת ששת הימים נלחם באום-כתף, באל-עריש ובסיני. אחרי סיום סדרת קורסים (קורס מפקדי כיתות, קורס מש"קים, קורס קצינים וקורס צניחה), הוצב כסגן-משנה ליחידת צנחנים בבקעת הירדן. שם שירת עוד שנה וחצי, עד יום נפילתו. הוא מילא תפקיד משולש של צנחן, של קצין חבלה ושל מדריך ואחראי על הקמת הביצורים. בפעולותיו הרבות הציל נפשות והשתתף בכל המרדפים, החדירות, המבצעים המסוכנים והפעולות המיוחדות. לעתים נדירות הזדמן הביתה לחופשה ואז היה טורח להרגיע את הוריו. אך מעולם לא גילה להם מה מעשיו בצבא, שבזכותם נחשב קצין מעולה ולוחם מצויין, שכל מפקדיו ופקודיו אהבוהו והעריצוהו. ביום ח' בתמוז תשכ"ט (24.6.1969), ימים אחדים לפני שחרורו מצה"ל, נפל סגן יורם בעת מילוי תפקידו בבקעת הירדן, בדרכו לביצוע משימה מבצעית והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקרית שאול. חודשים אחדים אחרי שנפל הגיע לביתו אישור על קבלתו לפקולטה לרפואה. מיחידתו בבקעת הירדן נשלחו מכתבים להוריו של יורם ובהם מכתבו של מפקדו הישיר שכתב: "השנה שהיינו יחדיו בבקעת הירדן הייתה רבת מעשים. זוכר אני מרדפים בימי קיץ לוהטים. בשלב הקשה ביותר, עם התקרבנו אל מקום המסתור של המחבלים, היה יורם אתנו, עם ציודו המיוחד, משרה ביטחון על מפקדיו ועל פקודיו. ובבקרים, עת עלה השחר על מעשה מיקוש וחבלה, היה יורם אץ לדרכו, לנטרל ולפרק כל מטען. מקום שנבדק על ידו היה בטוח למעבר, ולא היה מקרה שעינו החדה וכושרו המקצועי לא עמדו לו נגד כל מזימה של האויב. בין מיקוש למרדפים אחרי המחבלים, הרבה יורם לעסוק בהתבצרות. אש האויב שאיימה על המוצבים, חייבה אותנו להרבות בהתבצרות ולהקנות למוצבים כושר עמידה וספיגה של אש ארטילרית, בד בבד עם כושר לחימה מעולה נגד תקיפות מהקרקע. בכל מוצב היה יורם אתנו. הוא ואנשיו ביצעו את העבודה המקצועית ובהתאם להנחיותיו שיפרו חיילי המוצב את עמדותיהם. לקראת שחרורו הרבינו לשוחח על דרכו בעתיד, ויורם, קצין החבלה, לא ראה כל סתירה בין דרכו בצבא ובין רצונו ללמוד רפואה. פה בא לביטוי ממצה הלוחם הישראלי, השולף חרבו רק על מנת להגן ואילו שאיפתו האמיתית היא להביא מרפא לעמו ולעולם כולו". באורח חייו ובהתנהגותו, בכושרו וביחסו אל הסובב אותו, היה באישיותו של יורם צירוף נדיר של כושר מנהיגות ועדינות נפש. הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו בשם "יורם – אדם ולוחם;" כן הועלה זכרו בספרים שונים: "במלחמת ההתשה – פשיטות תגמול שהביאו להפסקת האש", "פשיטות התגמול 1950-1969", בכתבות בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ובמאמרים שונים על תחרויות בקליעה למטרה של מרכז הפועל.
