בנם השני של ג'ודי ודני, אח לאביגיל ושמעון. נולד ביום י"ב בתשרי תש"ם (3.10.1979) בלונדון, בירת אנגליה. המשפחה התגוררה בקינגסבורי שבצפון-מערב העיר ובנג'י, מגיל שלוש, הלך לגן בבית הכנסת המקומי. בדצמבר 1983, כשנה לאחר שנולד שמעון, הבן הצעיר, עלתה המשפחה לארץ וקבעה את ביתה ברעננה. בנג'י למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "אריאל" שברעננה והמשיך לחטיבת הביניים "קריית יעקב הרצוג" (מכינה) שבכפר סבא. כעבור שלוש שנים עבר ל"מדרשיית נעם" שבפרדס חנה, ושם למד עד שנת 1997. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בחר להמשיך ללמוד במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שבעלי ושהה שם כשנה. בסוף חודש יולי 1998 התגייס בנג'י לצה"ל, ונקלט ביחידת "אגוז" של חטיבת "גולני". את הטירונות סיים כחייל מצטיין פלוגתי. בשנת 2000 נשלח לקורס קצינים וסיימו בהצלחה. כקצין מילא כמה תפקידים ב"אגוז" ובגדוד 51 של "גולני". בתפקידו האחרון כיהן כמ"פ של פלוגה ג' ב"אגוז". במהלך שירותו נשלח בנג'י פעמיים לחוץ לארץ מטעם הצבא; בנסיעתו הראשונה התארח בארצות-הברית אצל קבוצת ה"ריינג'רס" וראה אותם באימוניהם. שליחותו השנייה הייתה לטורנטו שבקנדה, לשם נשלח כנציג הצבא. ביוני 2006, פחות מחודש לפני שנפל, נישא בנג'י לחברתו אילה בורגר, אהובתו זה שמונה שנים. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה עלה בנג'י עם סיירת "אגוז" ללבנון. שבוע אחרי פרוץ המלחמה ושלושה שבועות בלבד אחרי נישואיו לאילה, הוביל בנג'י את חייליו לפעילות בכפר מרון א-ראס שמול אביבים. ביום כ"ד בתמוז תשס"ו (20.7.2006) נתקל הכוח במחבלי חיזבאללה חמושים שפתחו באש כבדה. בנג'י ועוד שלושה מחייליו נהרגו בקרב. עמו נפלו: סמל ראשון נדב באלוה, סמל ראשון רפנאל מוסקל וסמל ראשון לירן סעדיה. בנג'י היה בן עשרים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין ברעננה. הותיר רעיה, הורים, אחות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. לזכרו של בנג'י הוקם אתר אינטרנט בכתובת www.benjihillman.org. באתר מובאים סיפור חייו, תמונות וקטעי וידאו, דברי פרדה, כתבות שהתפרסמו בעיתונות לאחר נפילתו ופרטים על העמותה שהוקמה לזכרו. ספד לבנג'י זאב בילסקי, ראש הסוכנות היהודית ולשעבר ראש עיריית רעננה: "בנג'י היקר, קשה היה לבוא לבית העלמין ברעננה, שם אמר אביך קדיש על קברך. אתה שזה עתה נישאת ולמרות שעל פי דין תורה פטור היית, עשית הכול על מנת להיות עם לוחמי פלוגתך בסיירת. ילדותך ברעננה והקשר המיוחד שהיה ביני לבינך ולבין חבריך לבית הספר, היה קשר של חברות אמיתית שנוצר במשך השנים, גישר על פערי הגיל והיה עבורי היפה והמיוחד בתפקידי כראש עיריית רעננה. נעמת לכולנו בנג'י היקר, אנו מאמצים בחום את משפחתך. אנו נזכור אותך כקצין, כלוחם אמיץ, כבן מסור למשפחה נפלאה שקשרה גורלה בארץ ישראל מתוך בחירה, וכבעל אוהב לחברתך אהובתך, איתה קשרת את גורלך ובאת עמה בברית הנישואין". כתבה קרן: "בנג'י היקר, כבר עברה שנה. שנה שלמה. זה מרגיש לי כמו נצח. איך יכול להיות שאתה כבר לא אתנו. לא מצליחה לעכל את זה. בכל דבר שאני עושה, אני לא יכולה שלא לחשוב כל הזמן שאתה כבר לא תעשה אותו. לעולם. וזה נותן לי את ההרגשה הכי נוראית בעולם. איך הערצתי אותך אין לך מושג. עבדתי עם כל כך הרבה אנשים בצבא ורק חלק מאוד מצומצם מהם היו באמת אנשים. איך כל פעם שרצית לבוא אלינו לחמ"ל התקשרת ושאלת אם אנחנו צריכות משהו. מי עושה דברים כאלה בכלל? היית כל כך סובלני ועדין שממש קשה להאמין לפעמים שאתה מ"פ בצבא. איך אהבתי לשבת ולדבר איתך, להקשיב להסברים המפורטים והברורים שלך בשקט ובסבלנות אין קץ. אני מקווה שטוב לך שם למעלה ושיש מי ששומר עליך ודואג לך. מתגעגעת המון, לו רק היית יודע כמה". כתב בנבה: "השבוע נתקלתי במשפט: 'התכנסנו כאן להתייחד עם זכרו…' חשבתי כמובן על כל ההתכנסויות הקרבות ובאות בחודש הקרוב, והתחדד לי דבר מה. איתך אין להתכנס ולהתייחד עם זכרך. אין יום שלא עובר לי בלי לחשוב עליך. ההתכנסות איתך היא תמידית. בהחלטה שהרגע קיבלתי ורציתי לדעת מה דעתך, בהתלבטות לגבי דבר מה, באוזן קשבת ללחצי היום-יום ובעוד הרבה רגעים כאלה ואחרים. מדי פעם בפעם אני מוצא את עצמי יושב בהוויה, במציאות, והווליום לאט לאט יורד וכל המציאות הרוחשת סביבי כאילו מתנתקת ממני, הכול הופך לקולות רקע ולאט לאט המציאות נראית כמו ממבט ציפור, כמו שאולי אתה רואה אותה במקום שבו אתה נמצא. ואז בדיוק אז אני קצת מרגיש אותך קרוב… מתגעגע כל יום". כתב עומר יוחנן: "בנג'י, תודה רבה לך על הכול. על היותך חבר, מפקד ואדם מדהים. לימדת אותי את כל הדברים שמפקד צריך לדעת. לעולם לא אשכח אותך". ההורים ג'ודי ודני, האחים והחברים, ביקשו למקד את הנצחתו של בנג'י בדאגתו לחייליו. כשלב ראשון הוקמה קרן על שמו שמגייסת כספים בעבור פרויקטים לחיילים בודדים. כמה חודשים מאוחר יותר, החל לרקום עור וגידים מיזם "הבית של בנג'י" – הקמת בית חם לכחמישים חיילים בודדים או ממשפחות הרוסות, שאליו יוכלו להגיע בחופשות ולקבל תמיכה וסיוע, עזרה כספית, שירותי כביסה, ארוחות, מחשבים לתקשורת עם המשפחות שאינן נמצאות בארץ, סיוע במציאת עבודה ובלימודים אחרי השירות הצבאי ויותר מכול – אהבה ותשומת לב. ב-25 במאי 2007 התקיימה לזכרו של בנג'י צעדת התרמה בשדות שסביב רעננה בהשתתפות כ-1,500 בני אדם – בני משפחה, חברי ילדות, חיילי סיירת "אגוז" וטירוני "גולני". במהלך הצעדה נאספו למעלה מ-200 אלף שקלים לטובת הפרויקט. מפקד חטיבת "גולני", אלוף-משנה תמיר, נשא דברים בתחילת הצעדה ואמר: "הבית של בנג'י יהיה המשך ישיר של מורשתו". "הבית של בנג'י" עתיד להיפתח בסוף 2008. ראשי הקריה האקדמית קריית אונו החליטו להקים קרן מלגות לסטודנטים מצטיינים ונזקקים על שמו של בנג'י.
