בן בריינה ושמריהו שמואל. נולד ביום ג' בתשרי תשל"ה (19.9.1974) בקיבוץ עלומים שבנגב. יוחנן היה בן שני להוריו, שעלו מארצות-הברית שנתיים לפני היוולדו, במטרה להקים משפחה בארץ ולחנך את ילדיהם על ערכי היהדות והציונות. כשהיה יוחנן בן שנה עברה המשפחה לקרית ארבע וארבע שנים לאחר-מכן התיישבה במושב נצר חזני, שבדרום רצועת עזה. בשנתו הראשונה סבל יוחנן מבעיות בריאות בקיבתו, אך עד גיל שלוש התגבר על בעיותיו אלה והפך לילד מלא חיים ושובב. כאשר הגיעה המשפחה לנצר חזני, פגש יוחנן לראשונה בים. זאת היתה אהבה ממבט ראשון ומאז כל קיץ ובכל הזדמנות מיהר יוחנן, שחש במים כדג, לים. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי נאות קטיף שבגוש קטיף, שם למד עד כיתה ח' ולאחר-מכן המשיך בלימודיו בישיבה התיכונית אור עציון שבמרכז שפירא, בה למד בתנאי פנימייה וחזר הביתה כל שבת שנייה. בישיבה התיכונית למד במגמה הביולוגית וכראוי לאוהב טבע ואדמת הארץ, עשה את עבודת הביוטופ שלו על שיטה חקלאית ייחודית לרצועת עזה, שנקראת "מואסי". לאחר שסיים את לימודיו בתיכון הלך יוחנן ללמוד שנה במכינה הקדם-צבאית בבית יתיר. הוא למד לימודי קודש בד בבד עם לימודי ניווט וקריאת מפות. במהלך שנות לימודיו הדריך יוחנן במסגרת תנועת בני עקיבא והרבה לטייל בארץ, וכך למד להכיר את מסלולי הטיול היפים והמעניינים ביותר. במהלך השנים נוספו ליוחנן ארבעה אחים וכך היו לו, בנוסף לאחיו הבכור מאיר, אח קטן ממנו צבי ושלוש אחיות: חנה, שפרה ונטע. יוחנן אסף חברים רבים, מהמושב ומהמוסדות השונים שלמד בהם. חברים אלה רחשו לו אהבה וכבוד רב. בראש וראשונה הם מספרים על טוב ליבו, שהשתקף בעיניו הירוקות. יוחנן ראה את העזרה לזולת, כדבר מובן מאליו. כאשר שאל לשלומו של אדם התכוון לדעת, בכנות. תמיד היה נכון להאזין מתוך תשומת לב ורגישות, לתת מעצמו ולעזור כמה שנדרש, מתוך רצונו הטוב. יחד עם זאת, מיעט יוחנן לדבר או לספר על עצמו. הוא הקרין שקט פנימי, שהיו גלומים בו נחישות וכוח רצון, ענווה וצניעות. רבים גם שאבו עידוד מהרוח האופטימית שהקרין, מחיוכו הרחב ומהשלווה הטבעית שלו. כאשר הגיעה העת להתגייס לצה"ל, קיבל יוחנן זימונים ליחידות שונות, אך אהבת הים שלו משכה אותו לנסות את הגיבוש לשייטת. באוגוסט 1993 התגייס יוחנן לצה"ל. למרות מבנה גופו הצנום הצליח לעבור את המסלול המפרך של הכשרתו ללוחם השייטת, בזכות כוח רצונו העז. לאורך כל חודשי ההכשרה נחשב יוחנן לחניך מצטיין על-ידי מפקדיו וחבריו, בשל המשמעת והשקט הפנימיים שלו, חייכנותו וטוב ליבו, שצויין בספר סוף המסלול. כאשר החל יוחנן להדריך, דמות המפקד שהתווה היתה דמות להערצה בעיני חניכיו, לא בגלל כוח שהפגין, אלא בשל סבלנותו ורגישותו. כותב מפקד השייטת: "רבים מבני הנוער פונים עם גיוסם ומבקשים להתנדב לשייטת. הטובים שבהם מתחילים את מסלול ההכשרה. מעטים מהם מסיימים את המסלול הקשה. מאותה קבוצת איכות של לוחמי השייטת, יוחנן היה מהטובים שבטובים. הוא היה מהטובים שבטובים, משום שהאמין קצת יותר מכולם. האמין בכל לבו ובכל מאודו בצדקת ההגשמה הציונית אותה יישמה משפחתו. את אותה אמונה חסרת המרכאות של הגנה ושמירה על המדינה ותושביה הוא ינק עם חלב אמו ועם סיפורי אביו על שירותו במרינס בוויאטנם. השילוב של הגשמת הציונות ומורשת הקרב הפרטית שהביא מהבית, יצר תמהיל ייחודי של לוחם איכותי בעל יכולת אישית נדירה של מקצוענות, חריצות וחברות ללא סייג. לגבי יוחנן, העזרה לזולת והחברות היו צו פנימי שאין עליו הרהור או ערעור". במהלך שירותו פגש יוחנן בחברתו חן, איתה הרבה לבלות את חופשותיו במפגשים וטיולים, ומהשהות בצבא שלח לה מכתבים ובהם סיפורי חוויות וגעגועים. לאחר השחרור חלם יוחנן להמשיך ולטייל בארץ וברחבי העולם. ביום ג' באלול תשנ"ז (5.9.1997) נפל רס"ל יוחנן בקרב בלבנון כאשר הוא ועוד אחד-עשר לוחמי שייטת נפגעו ממטען צד בדרכם לפעילות מבצעית. כמעט בן עשרים-ושלוש היה יוחנן בנופלו. עימו נפלו: סא"ל יוסי קורקין , רס"ן ד"ר מאהר דגש, רס"ן ד"ר יצחק בנטוב, סרן רם לוינס, סרן צבי גרוסמן, רס"ל רז טבי, רס"ל איתמר איליה, רס"ל אריה אברמזון, סמ"ר גיא גולן, סמ"ר גל רודובסקי וסמ"ר יניב שמיאל. יוחנן נטמן בבית-העלמין בגוש קטיף. השאיר אחריו את הוריו, את אחיו ואחיותיו, מאיר, חנה, שפרה, נטע וצבי ואת חברתו חן. משפחתו וחבריו של יוחנן הוציאו לזכרו ספר ובו דברי קרוביו וחבריו. כמו-כן בגוש קטיף נוצרה מסורת של מירוץ לפיד מדי חג חנוכה על שם יוחנן. כתב חברו עמית לזכרו: "היינו עשרה מגידולי החולות האלה./ עשרה./ החולות שהיו לוטפים/ את כפות רגלינו/ לא היו בעיניך לכלוך./.. היו בנו גידולי בר/ופרחי חממה,/ היו צמחים/ שעושים פירות וצמחים,/ ושעושים נוי./.. היתה בנו ילדות./.. והיה בנו אחד/ שהיה כשיטה המכחילה/ שאי אפשר לעקור/ שאי אפשר לעצור./ והיה בנו אחד/ שנודד כחולות,/ שהיה מצליף כגלי הים./ היה בנו אחד/ אצת מים שיצאה לנשום/ אויר מרחקים./.. ואנחנו תשעה". בעקבות תהליך "ההתנתקות" הובא יוחנן בשנית לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין בניצן ביום כ"ה במנחם-אב תשס"ה (30.8.2005) לאחר שנעקר מחולות גוש קטיף.
