בן הנרייטה ויעקב. נולד ביום י"ג בתשרי תשכ"ה (19.9.1964) באשדוד. הבן השני במשפחה בת חמישה ילדים – אח לרחל, יובל, יהושע ומשה. יוסף (יוסי) החל את לימודיו באשדוד, בבית הספר היסודי "הראל". מגיל צעיר ידע להעסיק את עצמו, התגלה כבעל ידי זהב ואהב לפרק מכשירים כדי לתהות על קנקנם. הוא המשיך את לימודיו במגמת מכונאות רכב בבית הספר התיכון "אורט עמנואל" שבמחנה ג'וליס, שם הביא לידי ביטוי את כישוריו הטכניים המעולים, ורכש לעצמו מקצוע. יוסף היה אדם שקט, חייכן, שמח ובעל חוש הומור. הוא אהב את הים ואהב לבשל, והתמחה בעיקר באפייה. בשנת 1982 התגייס יוסף לחיל השריון. בסיום שירותו הסדיר חתם לשירות קבע, אך לאחר שנה יצא לשנת עבודה בבית הזיקוק שבאשדוד. בשנת 1991 חזר לצבא, והפעם לחיל האוויר. הוא הוצב בבסיס בתל נוף וזה היה לביתו השני. שבע-עשרה שנים תמימות שירת יוסף בגף הרכב שבטייסת המינהלה בתל נוף כאחראי על הכנת הרכבים למשימות מבצעיות, ונחשב למכונאי שרמתו המקצועית גבוהה ביותר. "אדם חזק ומכונאי חרוץ, מסור ומקצועי מאין כמוהו," העידה מפקדתו, רב-סרן עירא שטטר. יוסף אהב מאוד את עיסוקו ואת תפקידו, תרם לשיפור העבודה ולייעולה, וידע למצוא פתרון לכל בעיה שצצה. בשנת 1989 נישא יוסף לבחירת ליבו אסתר (אתי). שנה לאחר נישואיהם נולדה בתם הבכורה שרית, ובחלוף עשר שנים נוספות נולדה בתם הצעירה ליאור. יוסף היה בעל ואב למופת, איש משפחה מסור, סבלן ומבין. הוא אהב לבלות עם בני המשפחה המצומצמת והמורחבת, והיה הרוח החיה במפגשים ובטיולים, מצחיק ומשמח את כולם ומשרה אווירה עליזה. גם ביחסו לחבריו הפגין יוסף אהבה ונאמנות. החברים ידעו כי גם אם קצב החיים האינטנסיבי אינו מאפשר להיפגש לעתים מזומנות, בעת צרה יכולים הם להיות סמוכים ובטוחים כי יוסף יהיה שם בשבילם. יוסף זכור כדמות נאצלת ואיתנה וכאוהב אדם. חבריו לשירות מספרים כי היה אהוד על כל עמיתיו ומפקדיו, בלט בטוב לבו יוצא הדופן, ביחסי האנוש הטובים שלו ובאופטימיות שקרנה ממנו. יוסף היה מוכן תמיד להתנדב ולעזור, ועשה זאת בחיוך וברוגע. הוא ניחן במסירות ובסבלנות, ושימש דוגמה ומופת לחיילים הצעירים ששירתו עמו. קווים נוספים לדמותו צייר עמיתו ליחידה: "אתה מאלה המסתפק תמיד במועט ועינו אינה צרה באחר, נחבא אל הכלים, איש עבודה מסור ומיוחד במינו, אדם שאין בו קנאה וטינה, מעשה רע ודבר מרמה ורכלנות כלפי הזולת זרים לו, מכבד אדם בין שהוא חייל פשוט ובין שהוא מפקד בכיר. אתה בראשית אדם מיוחד ובעל חיוך המשדר אווירה חיובית, חייל ומקצוען בעל מוטיבציה רבה. בכל שנות שירותי בצה"ל לא הכרתי רבים שכמותך." רב-סמל בכיר יוסף היינה נפל בעת מילוי תפקידו ביום ו' בסיוון תשס"ח (9.6.2008) והוא בן ארבעים וארבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר רעיה, שתי בנות, הורים, אחות ושלושה אחים. בטקס האזכרה שנערך במלאות שלושים יום לנפילתו, הוקרנה מצגת שנערכה לזכרו ובה תמונות מתחנות חייו השונות. המצגת הועלתה לאינטרנט, ומופיעה בכתובת: http://www.youtube.com/watch?v=FNbWHG92Dv8. באותו מעמד ספדה ליוסף בתו הבכורה, שרית: "אבא, הנה עבר לו חודש ימים בלעדיך. חודש קשה ומייגע, מלא כאב שלא נגמר. כואב לי שאנשים רבים לא זכו להכיר אותך ולדעת איזה אדם אתה… כלומר היית. … היית אדם שתמיד דאג שיהיה לנו טוב, בראש ובראשונה נמצא בשבילנו – המשפחה, דואג לזולת, שמח, חייכן, טוב לב, שתמיד הצחיק אותנו עם שטויות, שלא החסיר מאתנו כלום. אבל עכשיו, עכשיו חסר לנו הדבר הכי חשוב – אתה! ואתה לא יכול לעשות כלום כדי לחזור חזרה. … אתה מבין? במקום להשתתף במסיבת הסיום שלי, גאה ורואה אותי מקבלת את תעודת הגמר ושמח, אני צריכה להשתתף בהלוויה שלך. במקום שנהיה מאושרים לקראת סיום שתים-עשרה שנות לימודיי ונחגוג את מסיבת הגיוס שלי, אנחנו סובלים את מותך הכואב שחל בטרם עת, דבר שמעולם לא דמיינו. אנחנו כואבים את חסרונך ונישא אותך איתנו בליבנו לעד. אבא, שמור עלינו מלמעלה. אוהבות אותך מאוד – אימא, ליאור ושרית." נפרדה מאביה הבת הצעירה ליאור: "אבא יקר שלי, עזבת אותנו וקשה לי להיפרד ממך. כולנו כאן בשבילך בכאב גדול. השארת אותי עם אימא ושרית לבד, ועכשיו אתה בשמים. אני מתגעגעת מאוד, תמיד תהיה איתי." הספידה את יוסף רחל, אחותו הבכורה : "יוסי אחי היקר, הלכת מאיתנו בטרם עת, לא הספקנו להיפרד ממך. נזכור אותך תמיד בליבנו. דמותך וחיוכך חרוטים לנצח. הרכות והעוצמה השוכנים בך יחדיו משמשים דוגמה נצחית לכל אלה שהכירו אותך. באהבת אין קץ, לעד, מנשמה נצחית אחת לרעותה." הספדה של הגיסה רוזי לוי, אחותה של אסתר הרעיה: "'כשהלב בוכה רק אלוהים שומע. הכאב עולה מתוך הנשמה'. חודש חלף – פוסע לו בדממת מוות, אט אט, כאילו אינו רומז האתמול על המחר. וכולנו לך תפילה אחת נישא – שצער מהיום והלאה על דלתך יפסח. הזמן כאילו עומד מלכת. כל חייו של יוסי חלפו, ולפתע פתאום ואינם. … שם למעלה בשמים אלוהים חובק בחום את הטובים, ודואג שמלאכים ישמרו עליכם ממרום." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב סגן-אלוף פרנק שמעוני, מפקד היחידה: "יוסף היה מסוג האנשים שאין רואים כל יום. … חיילי הטייסת וגף הרכב לא ישכחו את הרגעים היפים עם יוסף בבסיס, את החוויות המשותפות, את טוב הלב שאפיין אותו, את האופטימיות שקרנה ממנו ואת העזרה שנהג להגיש לזולת. משפחת היינה, בשעה קשה זו מבקש אני, בשמי ובשם מפקדי היחידה וחייליה, להשתתף באבלכן הכבד. אנו, אנשי טייסת המינהלה, מבטיחים להמשיך ולתרום לביטחון המדינה ולשאת עימנו את זכרו של יוסף. יהי רצון שינוח בשלום על משכבו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים." לזכרו של יוסף הקימה הבת שרית אתר הנצחה באינטרנט ובו דברי הספד ופרידה, נרות זיכרון וגלריית תמונות. כתובת האתר: http://yosi-hayna.ad-olam.co.il. כתבה שרית: "אבי היקר והאהוב, עזבת אותי בפתאומיות. הכאב עמוק ואני מקווה בכל רגע להתעורר מהסיוט. 'אבא חתיך שלי', כך תמיד קראתי לך, וכך תמיד תהיה בעיניי – האבא המושלם עם החיוך המדהים, והאבא שתמיד רציתי ושידעתי שהוא לצדי בכל ללא תנאי. הסבלנות, ההבנה, האהבה שהוא מקרין כבר לא ילוו אותי יותר אלא בזיכרונות. אימא, ליאור ואני נפרדות ממך בכאב עמוק ובצער רב, ונישא אותך בליבנו לעד." כתב איציק שר שלום: "… הכרתי אותך בלא מעט שנים שבהן ביצעתי בבסיס מספר תפקידים ובהם, בין היתר, עבדת איתי באופן ישיר מדי יום ביומו במחלקת חירום. מה אומר ומה אכתוב על איש משפחה ולובש מדים כדמותך, כל אשר אכתוב אין בו כדי להסביר לאחר, לזה שלא מכיר, מי הוא היה באמת יוסי היינה. יוסי, היית והלכת בדרכך האחרונה כאיש אציל נפש ובר לבב, אוהב האדם באשר הוא והאדם אותו מכבד ומעריך עד מאוד. איש תמים וישר דרך, יש לומר עליך, כי זה אתה וככה תיזכר לעד, אדם בעל יושרה וצניעות שאינה נמצאת ברבים מאיתנו. … את מלאכתך ושליחותך עשית ללא חת וללא משוא פנים, אתה בין אלה שאפשר להגדיר ובעצימת עיניים כאדם שפיו וליבו חד הם. … אני סמוך ובטוח שאתה, אי-שם במרומים על כנפי השכינה, משקיף בגאווה על משפחתך האוהבת ותדע לנחמם ולסייע בידם להמשיך בדרך החיים. הייה שלום, ידידי היקר, ומנוחתך תהא בגן עדן!" כתבה בת הדודה לירון נונה: "יוסי, חיוך תמים וצחוק של נעורים היו מנת חלקך במשך שנים. … נקטפת בטרם עת, לא הספקתי לראותך לאחרונה ועל כך אתחרט כל חיי. כולי תקווה להתעורר יום אחד מהחלום הנורא הזה ולשוב לחיות חיים שמחים איתך ועם כל האוהבים! … אתה האחד ואין לך תחליף! שמור על כולנו שם למעלה ותזכור שתמיד תישאר חקוק בליבי. אוהבת תמיד." כתבה מלכה אלדבח: "החיים כמי נהר זורמים / חלומות עוד לא הגשמת / לא במזלות ולא בכוכבים / רק בך האל בטחה… / בפיו תפילה נשאה ברכה / שמור עליי מייסורי / רק תן לי אור שלח מזור / האר לי את החשיכה / רק תן לי אות לעוד תקווה / שעוד תראה האור בקצה המנהרה. / החיים כמי נהר זורמים / חלומות עוד לא הגשים / זולגות עיניו כמפלים / בדמעה לך קראה…" כתבה סיגל סיבוני, ידידת המשפחה: "'אשת חיל מי ימצא' כך אומרים בברכה, / ואני הכרתי איש חיל, / אין כמוהו, / גבוה ועניו,/ ותמיד חיוך על שפתיו. / מילה רעה על איש לא יאמר, / ותמיד על כבודם של כולם שמר. / איש טוב ונעים הליכות, / שתמיד אהבתי במחיצתו להיות. / הוא הולך מאיתנו בלאט, / חכה, חכה מעט, / הנה החבר שלי אבד!!!" כתבו רותי ויולי ברקו: "איך נעלמת כך בלי כל התראה?! / איך הלכת כך בלי כל הודעה?! / נראה שגם אתה לא הבנת! /שגם אתה לא ידעת! / המומים מההודעה / כואבים את התוצאה./ קשה להבין את דרכו של העולם! / התמונה שנשארה אצלנו היא אותך מחייך… / ואנו מקווים שכך זוכרים אותך כולם."
