היימן, הלל

בן אליהו ולבנה. נולד ביום ד' באב תשי"ג (5.8.1943) בקהיר בירת מצרים. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1950. הוא למד בבית-הספר היסודי "הלל" בכפר שלם ובבית-הספר תיכון עירוני ערב שבתל-אביב. ידע להשתלב בחברה והיה אהוב על כל חבריו. היה מסור להוריו ורחש להם כבוד רב. הלל אהב לצאת לטיולים וכן אהב את עבודתו וידע גם ליהנות ממנה. הוא נהג לכתוב יומן, אשר בו רשם בקביעות את כל הקורות אותו. הלל גויס לצה"ל באוגוסט 1961 והוצב לחיל ההנדסה. בימי שירותו הצטיין כחייל שמילא בדייקנות את כל מה שהוטל עליו. לאחר שחרורו משירות סדיר חיפש את דרכו בחיים ועבד שנים אחדות כנהג אוטובוס שכיר בקואופרטיב "דן". הלל אהב את עבודתו ושאף להתקדם בה. הוא קיוה להתקבל כחבר "דן" וכך לבסס את עתידו ואת עתיד משפחתו. הוא היה ישר והגון מאין כמוהו ותמיד היה עליז וחביב. תמיד ידע להשכין שלום בין רבים ולהרגיע את הרוחות. בשנת 1968 נשא לו אישה ולאחר שנה נולד לו בן – פרי. הלל אהב ילדים ורצה מאוד בבן וכאשר נולד פרי הקדיש לו את כל מעייניו. תמיד היה אומר: "אני רוצה בן שיאמר אחרי קדיש". ואכן לבו ידע את מה שניבא. הלל היה נקרא לשירות מילואים מזמן לזמן ותמיד היה חוזר ובפיו סיפורי חוויות ושמחות. ביום ה' באדר תש"ל (13.3.1970), נפל בעת מילוי תפקידו ברמת הגולן, כאשר עלה עם רכבו על מוקש. הניח אישה וילד קטן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.