היימליך, אילן

בן מרים ודן, נולד ביום י"ז בשבט תשט"ו (9.2.1955) בקיבוץ גשר שבעמק הירדן. הוריו עלו מרומניה בספינת מעפילים, אחרי מלחמת העולם השנייה. הם נכלאו במחנה המעצר בקפריסין, והשתחררו ממנו אחרי הקמת המדינה. אילן למד בבית-הספר היסודי בגשר, ובבית-הספר התיכון בבית-ירח. הוא סיים י"ב כיתות, הצטיין בלימודיו, והיה פעיל בענפי ספורט שונים. אילן שיחק כדורסל בקבוצת גשר-נוה-אור. הוא אהב את העבודה בשדה, ובמלחמת יום-הכיפורים, כשהגברים גויסו לחזית, מילא במשק כל תפקיד שהוטל עליו. בספטמבר 1974 התגייס אילן לחיל-האוויר. כעבור ארבעה חודשים הוא הועבר, לפי רצונו, לחטיבת גולני. אילן סיים את תקופת הטירונות והוצב בסיירת גולני. באוקטובר 1975, הוא עבר קורס מ"כים ועלה לדרגת רב"ט. באחד ממסעות פלוגתו נפגע אילן ברגליו והועבר לפלוגה המסייעת של החטיבה. הוא עבר קורס קצינים, עלה לדרגת סג"ם, וכשעמד להשתחרר מצה"ל פנה אליו מפקד חטיבתו וביקש ממנו להמשיך בשירות בצבא הקבע. חוות-הדעת של מפקדו עליו בשנת 1977 הייתה: "אילן הוא קצין בעל פוטנציאל, נבון מאוד, מתעניין בנעשה סביבו, עומד על דעתו. מצביע על ליקויים, ומשתדל מאוד למלא תפקידו. הוא אחראי ומסור, נוח לעבודת-צוות. בחור ישר והגון. מנומס מאוד". אחרי שמזכירות הקיבוץ חתמה על הסכמתה להמשך שירותו בצה"ל, קיבל אילן פיקוד על פלוגה ועלה לדרגת סגן. הוא השתתף במבצע ליטני, בשנת 1977. אילן השתחרר מצה"ל בשנת 1979. הוא חזר למשקו למחצית השנה. אחרי כן יצא לסיור בארצות-הברית. כשנה ומחצה הוא שהה בחו"ל. בשנת 1981 חזר אילן לגשר, והתחיל לעבוד במפעל הגבס של הקיבוץ. כשפרצה מלחמת שלום הגליל הוזעק אילן לחזית, למלא מקומו של מפקד פלוגה שנפגע. הוא הצטרף לכוח של גולני והוביל את פלוגתו בקרב. במוצאי שבת, כ"א בסיוון תשמ"ב (12.6.1982), לחם בכפר סיל, במבואות ביירות. האויב פתח בהפגזה. אילן נפגע מרסיסי פגז ונהרג. בן 27 שנים הוא היה במותו. אחרי נופלו הועלה אילן לדרגת סרן. הוא הובא למנוחות בקיבוץ גשר. הוא הניח אחריו הורים, אח ואחות. המשפחה וחבריו בקיבוץ הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מתואר אילן כאדם וכלוחם.