הייליג, יעקב (“קובק”)
בן ירחמיאל וגליקה. נולד ביום ב' בתשרי תש"ח (16.9.1947) בשצ'צ'ין אשר בפולין. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1957 כאשר ההורים נוכחו לדעת שמקומם לא יכירם ברוסיה ובהזדמנות הראשונה עלו; זה היה אחרי נדודים רבים, הרבה סבל ותלאות ברחבי הארץ ההיא. יעקב למד בבית הספר היסודי "דרור" אשר בחיפה והשתלב מיד בחברת הילדים בני גילו. הוא היה אהוב על מוריו וחבריו, כי הצליח בלימודים. נסיונותיו הטכניים יחד עם להיטותו לספרים הביאה אותו ל"בסמ"ת", בית הספר המקצועי ליד הטכניון העברי בחיפה ולסיום מוצלח של לימודיו בבית הספר במקצוע טכנאי בניין. עדין נפש היה ומאז נקלטו ההורים בארץ היה הוא מקור עזרתם ועידודם. הוא הירבה לבקר בתיאטרון וגילה עניין בהצגות ובאמנות בכלל. הספרות העברית גם היא עניינה אותו. הוא נהג לבקר גם בהרצאות ובחוגים שונים ונטה לדעת את כל המתרחש בארץ ומחוצה לה בחידושי מדע, פוליטיקה וכו'. בנושאים בהם עסק היה בעל דעות מגובשות. במקצועו (הנדסאות בניין) התעמק והעמיק ביסודיות רבה. הוא עקב אחרי חידושים בתחום הארכיטקטורה ואף תיכנן להמשיך את לימודיו בשטח זה. היה בעל חוש אסתטי מפותח וכושר כפיים – דברים שסייעו בידו לעצב חפצים שונים בבית הוריו. קשריו עם חבריו היו כנים ואמיצים והיה לו חוג ידידים נאמנים אשר בהמשך לימודיו בבית הספר המקצועי נהג לבלות בחברתם, לטייל עמהם ולהשתתף בשמחתם ואף בצערם. חוש ההומור אשר בו ניחן היה מבריק. עם אותם החברים גויס לצה"ל – בנובמבר 1967 והוצב לחיל ההנדסה. עתיד מזהיר ומבטיח ראה לפניו בהתכוננו להמשיך בלימודיו אחרי שחרורו מן הצבא. אך ביום כ"ו במרחשון תשכ"ט (17.11.1968) נפל בשעת מילוי תפקידו בכביש החוף ליד משק יקום. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. במכתב תנחומיו להוריו ציין מפקד יחידתו את יעקב כחייל טוב וממושמע, שהיה אהוד על חבריו ומפקדיו, ובין השאר כתב לאמר: "יעקב היה בין ראשוני החיילים המתנדבים לכל מבצע ופעילות קשר בשירות הצבא. מתוך רצון להשתתף במלוא יכולתו במערכות הבטחון מילא יעקב את תפקידו בנאמנות. הוא גמר בהצלחה את קורס המ"כ שהעבירו לשורות מפקדי צה"ל". המפקד כתב שיעקב מצא את מותו בשעת מילוי תפקיד חיוני שביצע בהצלחה מרובה.