הייב, פדיל

בן ורדה וזעף. נולד ביום 14.7.1988 בטובא זנגריה. אח לפדיה, גלילה, מוחמד, פואד, אמה, טוריה ועדן. גדל והתחנך בכפרו: למד בבית-הספר היסודי "טובא זנגריה" והמשיך לבית-הספר התיכון שבכפר. במהלך לימודיו השתתף בקורסי גדנ"ע. פדיל היה הילד המיוחד של המשפחה. הוא אהב את כולם – את בני המשפחה, קרובים ורחוקים וגדולים כקטנים, את השכנים, את מוריו ומורותיו ואת המכובדים והזקנים של הכפר. את קשריו החברתיים רקם עם ילדים מהמשפחות הטובות שבכפר וזכה לאהבה ולכבוד. פדיל היה תלמיד מצטיין שהשקיע בלימודיו, היה מסודר ומאורגן, אהב ללמוד ושאף להגיע להישגים. מעולם לא נשמעה עליו כל תלונה. הוא הקפיד על סדר וניקיון בחפציו, בלבושו ובגופו, כיבד מאוד את האחרים וכיבד את עצמו. פדיל שאהב את מדינת ישראל, העריך את חוקיה וכיבד אותם. פדיל היה אהוב מאוד על משפחתו ובהיותו משכיל, פיקח ובעל הישגים, היווה מקור לגאווה. אביו שראה בו את ילד טיפוחיו ציפה ממנו לגדולות ואמר תמיד כי בעזרת השכלה טובה וידע נרכש, יגיע פדיל רחוק. תחביביו של פדיל היו בתחומי הספורט והמוזיקה. הוא אהב מאוד כדורגל, שיחק בקבוצת הנוער של הכפר ונמנה עם השחקנים הבולטים. במסגרת זו השתתף במשחקים ארציים ורבים ניבאו לו עתיד מזהיר ככדורגלן. מלבד זאת, גילה פדיל כישרון מוזיקלי שהתבטא בשירה ובנגינה. פדיל ניגן על שני כלים בדואים מסורתיים – עוד ורבאבא ושר שירים בעברית ובערבית. הייתה לפדיל אהבה מיוחדת לשירי זוהר ארגוב וזהבה בן, שלמה ארצי, יהודה פוליקר ואריק אינשטיין. הוא היה שר ומנגן שירי חתונות ושירים עממיים של העדה הבדואית – בלי צורך בתווים או במילים הכתובות שכן ידע את כולם בעל-פה. פדיל התחנך על ערכי אהבת המדינה והארץ שהנחילו לו אביו וסבו. חלומו הגדול היה לשרת בצה"ל ולהיות קצין. כבר בהיותו בן שבע-עשרה, נהג להוסיף לחתימת שמו את התואר "מפקד סיירת הבדואים". כבן למשפחה בעלת מסורת מפוארת של שירות למען העם והמדינה, היה ברור לפדיל כי הוא ממשיך את הדרך. הוא הושפע רבות מסבו, עלי פדל, שהעביר על גבו עולים בלתי ליגליים מסוריה ומלבנון בימי טרום הקמת המדינה. הסב נהג לספר על שיתוף הפעולה ההדוק שהתקיים עם אנשי ראש פינה והקיבוצים שבצפון שעסקו בהבאת עולים מארצות אלה לישראל דרך הירדן. מודל נוסף לחיקוי היה דודו של פדיל, מוחמד, ששירת כרס"ר בצבא הסדיר ובצבא הקבע בלבנון וברמת הגולן. קרוב משפחה אחר של פדיל, מחמוד עוביד, היה הרס"ר הראשון של צה"ל ומן המכובדים ביותר בצבא והשתייך לגדודים שבפיקודו של יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח. פדיל היה בריא בנפשו ובגופו ומעולם לא נזקק לטיפולים רפואיים. הוא אכל היטב, היה בכושר גופני מצוין והחליף כוחות בשינה טובה. עם סיום לימודיו התיכוניים, החליט פדיל להתנדב לצה"ל מתוך מטרה נחושה לממש את חלומו. בראשית חודש אוגוסט 2006 התגייס, ושובץ בגדוד הסיור 585 של חיל הרגלים. לפדיל, בן לדור חדש של הבדואים בארץ ישראל, צפוי היה עתיד מזהיר אך חלומותיו נגדעו בעודם באיבם. ביום 2.4.2007 נפל פדיל בעת מילוי תפקידו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחת עולמים בכפרו, טובה זנגריה. הניח אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.