היזמי, איריס

בת יונה וטוביה. נולדה ביום כ"ג באייר תש"ל (29.5.1970) בפתח תקווה. למדה בבית-הספר היסודי 'בית-יעקב' בראש העין והמשיכה את לימודיה התיכוניים באולפנת 'אור-חדש' ברכסים. היא סיימה את לימודיה התיכוניים בבית-הספר התיכון המקיף בראש העין. לאורך כל שנות בית-הספר הצטיינה איריס בלימודים ומחנכיה העריכו תמיד את כושר קליטתה ואת הידע שגילתה. בעזבונה עבודת-גמר בנושא ירושלים, עבודה מקיפה הערוכה בסדר מופתי ומעוצבת באופן אמנותי ומרשים. בזמנה הפנוי הרבתה לקרוא ספרים והתעניינה במיוחד בפילוסופיה ובאמנות. בשנת הלימודים האחרונה בבית-הספר התיכון נפצעה איריס בתאונת דרכים, אך לאחר מספר חודשי אשפוז ומנוחה שבה לאיתנה ואף השלימה את כל בחינות הבגרות, למרות ימי היעדרות רבים מבית-הספר. כשסיימה את לימודיה, עבדה תקופה מסוימת ברשת הקו-אופ. גם כאן השביעה את רצון הממונים עליה, אשר ציינו את מסירותה ואת נאמנותה לעבודה. איריס שאפה לשרת בצה"ל. למרות היותה דתית ועל אף שנפגעה בתאונה, עשתה מאמצים רבים להתקבל לשורות צה"ל, ואמנם באמצע מרס 1990 היא גויסה לצה"ל. לאחר הטירונות הוצבה ביחידת המחשב באזור הסמוך למקום מגוריה, אך היא לא הסתפקה בכך, אלא שאפה לשרת ביחידת שדה. הצבא נענה לבקשתה והיא הוצבה במפקדת חילות השדה בדרום הארץ, כפקידה ראשית בשלישות. אף כאן עשתה עבודתה נאמנה והתבלטה בחריצותה וברגש האחריות שלה. כשהגיעה לחופשות מן הצבא סיפרה על הנאתה מן השירות והביעה את רצונה להתקדם במסגרת צה"ל. ביום כ"ד בתמוז תש"ן (17.7.1990) נפלה איריס בעת שירותה והובאה למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בראש העין. השאירה אחריה הורים, שלושה אחים ושתי אחיות – דורית, שי, לימור, אסף וארז. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדה: "בתקופה הקצרה ששירתה בצה"ל בכלל וביחידה בפרט, הפגינה איריס רצון עז לסייע ולתרום, מסירות, אחריות ומוטיבציה גבוהה. הרשו לי כמפקדה להביע את תנחומי ואת השתתפותי, יחד עם כל חיילי היחידה, באבלכם."