הורנשטיין, אברהם

אברהם, בן אולגה ומשה, נולד ביום ט' בחשון תשי"ד (18.10.1953) באשקלון. הוא למד בבית-הספר היסודי "בית יחזקאל" בשכונת אפרידר וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני "תגר" באשקלון. אבי היה נער חביב, בעל חוש הומור מפותח, אהוד ואהוב על הכל. הוא שקד על לימודיו ויחד עם זאת הקדיש זמן רב לעיסוק בספורט ובעיקר בטניס-שולחן. בתחום זה הגיע להישגים מעולים, השתתף בתחרויות רבות ובאחת מהן הוכתר כסגן אלוף מחוז הדרום. ידידיו זוכרים אותו בשל טוב ליבו וכנותו. היו בלבו חום ואהבה לכל אדם והוא קשר יחסי רעות וקרבה עם ידידים רבים, שכן ידידותו הייתה מבוססת על כנות, פתיחות וגילוי-לב. הוא היה נער רגיש ועדין נפש, שניחן ברצינות בוגרת ויחד עם זאת היה שותף לתעלולים של בני הנעורים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון יצא לעבוד ועד גיוסו לצה"ל הצליח לחסוך סכום כסף נכבד, שייעד אותו לנסיעה לחו"ל. אברהם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כטען-קשר בטנק. בתקופת השירות הצבאי שמר על קור רוח ושקט נפשי וברגעי המתח של האימונים והפעילות המבצעית השרה סביבו אווירה של ביטחון ושלווה. זמן קצר אחרי שהחל את שירותו בצבא חלה אביו, ואבי בילה את כל חופשותיו ליד מיטת חוליו של האב. מפקדיו של אבי, שהכירו במצבו המיוחד, סייעו לו והעניקו לו חופשות רבות ככל האפשר. אבי ויתר על יציאה לנופש ועל סדרת חינוך כדי לסעוד את אביו, שהיה זקוק לטיפול רפואי נמרץ. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, ישב אבי ליד מיטת אביו החולה. משנשמעה צפירת האזעקה קם, ארז את חפציו ופנה ללכת ליחידתו. אמו, שנסתה לעצור בעדו, נתקלה בזוג עיניו הגדולות שכמו אמרו: "מלחמה, אני צריך ללכת". הוא הצטרף לחבריו ליחידה ויחד השתתפו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. בקרב שנערך בגזרה הדרומית של תעלת סואץ ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), שישה ימים לפני יום הולדתו העשרים נהרג אבי במקום, מפגיעה ישירה של טיל נ"ט בצדו השמאלי של הטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשקלון. השאיר אחריו הורים ואחות. אביו נפטר אחרי נפילתו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם שירת ביחידתי כאיש צוות טנק, בגזרה שבה נבלם האויב המצרי. אנו, רעיו של אבי ז"ל, זוכרים את אומץ לבו ואת מסירותו. עד רגעיו האחרונים דבק במשימתו ולא נטשה".