הורנונג, ציפי (צפורה)
בת חנה ויוסף. נולדה ביום י' באייר תשי"א (16.5.1951) בנתניה, אחות לרחל תובל. ציפי למדה בנתניה, בבתי-הספר היסודיים "אלומות" ו"ביאליק", ובמגמה הביולוגית בתיכון "טשרניחובסקי". כבר מראשית לימודיה בתיכון בלטה בגישתה הבוגרת והרצינית ללימודים ולחיים בכלל. חבריה ללימודים זוכרים אותה כנערה ישרה, כנה, העומדת על שלה, תמיד נחלצת להגן על חלשים ולהתריע על עוולות. ציפי התגייסה לצה"ל בנובמבר 1969, הוצבה לשרת בחיל המודיעין וזכתה להערכה רבה על תפקודה. לאחר שחרורה החלה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1976 קיבלה תואר ראשון, וב- 1979 תואר שני, ואז החליטה לשוב לשירות הצבאי, הפעם, כפסיכולוגית. במאי 1980 התגייסה ציפי לשירות הקבע בצה"ל, ובזכות מסירותה, חריצותה, רמתה המקצועית הגבוהה, והמאפיינים הבולטים ביותר באישיותה – היושר וההגינות – טיפסה במהירות בסולם התפקידים והדרגות, והגיעה לדרגת סגן-אלוף. תחילה, היתה עוזרת הוראה בתחום המיון, ומנהלת פרויקט. לאחר שלוש שנים מונתה לפסיכולוגית ארגונית של חטיבת השריון ברמת הגולן, ועסקה במתן ייעוץ ארגוני למפקדים ובהנחיית הסגל בנושאי מורל ומוטיבציה. בהמשך, שימשה כקצינת מיון ומחקר במדור פסיכולוגיה בחי"ר, בו היתה אחראית על מערכות מיון, ומיסדה את מרכזי ההערכה. בנוסף לכך, עסקה בתכנון ובמחקרים יישומיים. ב- 1984 היתה ראש מדור פסיכולוגיה בחי"ר, בכפוף לקצח"ר, וב- 1988 הקימה את יחידת הפסיכולוגיה בנח"ל ושימשה פסיכולוגית ראשית של החיל. תפקידה הצבאי האחרון, בו שימשה עד שהכריעה אותה מחלתה, היה ראש המכון לאבחון קצונה בכירה בצה"ל. בכל התפקידים שמילאה הוכיחה ציפי מוטיבציה גבוהה, היתה תובענית כלפי פקודיה, אך עוד יותר כלפי עצמה, והתעקשה לקדם ולשנות דפוסים ומסגרות שנראו לה בלתי מספקים. בצד עבודתה, הקדישה מזמנה לקריאת ספרים, להאזנה למוסיקה ולהתעניינות באמנות. ביום ט"ז בסיוון תשנ"ו (2.6.1996), נפטרה ציפי בבית החולים "שיבא" בתל השומר, לאחר מאבק של שבעה חודשים במחלה קשה. בת ארבעים וחמש היתה במותה. ציפי הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. השאירה הורים ואחות. במכתבו למשפחה השכולה כתב מפקדה, סגן-אלוף דניאל : "ציפי היתה בולטת מאוד במערכת, מעמודי התווך של המחלקה למדעי ההתנהגות בצה"ל, יועצת ארגונית וקצינה מזן מיוחד, אשר הובילה ובנתה במחלקה פרויקטים מרכזיים. בנושאים מקצועיים בהם האמינה, היתה אות ומופת לנחרצות, לשאיפה לשלמות, להגינות וליושר, עליהם לחמה ללא חת".
