הורוביץ, שירי

בת יעקב וברוריה. נולדה ביום ז' בתמוז תשי"ב (30.6.1952) בתל-אביב. למדה בבית הספר היסודי "יהל"ם" ברמת-גן ובבית-הספר התיכון העירוני (המקצועי י"ד ויצ"ו צרפת) בתל-אביב במגמה של ציור טקסטיל ואמנות, בזכות נטייתה לציור, לרישום ויצירת בטיק. שותפתה לשמחה ולעצב בשעות היום (ולעתים גם בלילות) הייתה הדפדפת לציור ולרישום. כשרונה בשטח הציור בא לידי ביטוי גם בצה"ל; היא הייתה יוצאת לצייר דברים בשטח ובזכות חדות מבטה וזריזותה היה הרישום מוכן לכל פרטיו תוך דקות אחדות, כשחברותיה עומדות מן הצד ומשתוממות על המהירות והשלמות שבציור. הוא הייתה חברה טובה תמיד ולכן אהבוה כל יודעיה. היא הייתה נערה מאושרת ומחייכת תמיד, וחיוכה המאיר חימם לבבות רבים. את שנות לימודיה בבית-הספר התיכון העירוני המקצועי זכרה לטוב, כי בהן מצאה הבנה בין המורים לבינה, והפיקה רבות מבחינה נפשית ומבחינת האפשרות לפתח את כשרונותיה בציור וברישום. שירי גויסה לצה"ל בסוף נובמבר 1970, ושירתה במסירות ובנאמנות. כפרס על שירותה המעולה, אושרה לשירי השתתפות בקורס צניחה. כדי לסיים את הקורס ולזכות בכנפי צניחה, היה עליה לצנוח שלוש צניחות יום וצניחת לילה אחת. לאחר שמילאה את מכסת צניחות היום והמתינה לצניחת הלילה, הגיעה קבוצת בחורים צעירים, שהתרגשו במקצת. כדי לחזק את ביטחונם התנדבה שירי לצנוח יחד אתם צניחה נוספת. היא סיפרה כי בעלותם על המטוס פצחה בשיר – והם הצטרפו לשירתה; המתיחות פגה אפוא, והצניחה עברה ברוח טובה. אור ליום י"ד בכסלו תשל"ב (1.12.1971) מצאה סמל שירי את מותה, יחד עם חברתה פרידה נפתלי בעת מילוי תפקידה – בהיותה עם סגל יחידתה באיזור אל-עריש – והיא אז בת תשע-עשרה בלבד. הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב שכתב למשפחה מנהל בית הספר התיכון (שהיה מחנכה בכיתה י"ב ומורה שלה להיסטוריה) לאחר נפלה, ציין את אישיותה האופטימית ואת חריצותה. הוא סיפר כי באה להתייעץ עם חבר מוריה בדבר תכניותיה לעתיד והם שמחו לעזור לה בעצה וראו לנגד עיניהם את שירי משוחררת מהצבא וממשיכה במקצוע אשר כה אהבה. הוא מציין גם את רצינותה בלימודים ואת נאמנותה כחיילת, כי כל מה שעשתה – עשתה במסירות, בכנות וברוח טובה. אף כי קשה לנחם הורים שכולים ושבעתיים קשה לנחמם במקרה המיוחד הזה, "אך עם זאת אני מרשה לעצמי לכתוב, שמותר לכם להיות גאים במעשי בתכם עד יום מותה". ההורים קיבלו מכתב תנחומים מהמטה הכללי של צה"ל, אשר בו כתב מפקדה לאמור: "שירי הייתה נעימת הליכות, ממושמעת ושקטה ותמיד ביצעה את תפקידה במסירות ובהתמדה, על הצד הטוב ביותר. – – – תמיד נזכור את זקיפות קומתה ואת האור והשמחה שהכניסה לעבודתנו, שלפעמים הייתה כה אפורה וקשה. שירי ופרידה אשר עבדו כצוות, צעדו זו לצד זו לכל אורך המסלול הצבאי ולא נפרדו גם ביומן האחרון. גם עתה הן נחות זו לצד זו מנוחת עולמים"